סושי מאניה

"הצלחת המוארכת והיפה, כמו כל הכלים של סושי מאניה, עושה לך חשק לבקר בחנות כלי הבית הקרובה לביתך ולחדש את הארסנל הביתי שחלק ממנו כבר היה אתך כשהגיל שלך עוד התחיל בשתיים..." אדוה גן סתיו בסושי מאניה, רעננה

במשך 34 שנים הייתי אדווה. שתי וו. שתיים. נלחמתי עד חורמה במשמיטי ו' אחת, מצטטת להם בגרון ניחר ממילון אבן שושן. (נשאיר לפעם אחרת את הסיפור על כמה זמן עבר עד שנכנעתי בפני כל אלו שקוראים לי אדוה בסגול מתחת לא' או חדווה, לא עלינו. בפעם אחרת לגמרי אספר לכם על כל העיוותים להם זוכה שם המשפחה שלי. אני מעריכה שנסיים מתישהו בשנת 2017). השנה, במסגרת מבצע "היא הבינה שכדאי גם להיות מאושרים בחיים האלה" זרקתי ו' אחת לכל הרוחות. ככה. פתאום. היא נראתה לי פתאום לא שלי, כבדה ומסרבלת. פסיכולוגים בטח היו עטים על הענין הזה כמו צ'יטה על אנטרקוט.

בסושי מאניה שברעננה דווקא אין ממש חשיבות לשמות. הם הבינו שכל המאקי והנגירי (ואלו עוד המוכרים, אני אפילו לא מנסה את אלה שיש בהם יותר מחמש אותיות) נשמעים כולם אותו הדבר וגורמים לרובנו לבהות בתפריט חסרי אונים ואז להחליט להזמין קומבינציה, שיהיה. בסושי מאניה הכינו תפריט צבעוני ויפה, שמדבר אליי כמו שאני מבינה: בתמונות. דפדפנו והצבענו לעבר מה שהיה נראה טעים. את זה ואת זה ואת זה, אמרתי בעילגות מרעננת.

ה"זה" הראשון היה מרק המיסו של סושי מאניה. טעים, יפה ומוגש בכלי חרס עדין המכוסה במכסה שישמור על חומו. ה"זה" השני היה סלט סשימי סלמון מעולה, שהורכב מפרוסות סלמון על מצע חסה, עליי בייבי, גזר, פטריות שיטאקי, מלפפון, אבוקדו, עגבניות שרי, בצל ירוק ואצות וואקמה וחוסל עד הגרגיר האחרון. ה"זה" השלישי היה צלחת מאורכת ויפה, כמו כל הכלים של סושי מאניה, שעושים לך חשק לבקר בחנות כלי הבית הקרובה לביתך ולחדש את הארסנל הביתי שחלק ממנו כבר היה אתך כשהגיל שלך עוד התחיל בשתיים, שהכילה סנדוויץ' סושי קריספי סלמון ואבוקדו, מאקי אינסייד אאוט סלמון טריאקי במעטפת אבוקדו, מאקי אינסייד אאוט ספייסי טונה אדומה ומאקי סלמון, אבוקדו ובצל ירוק בפנקו שטוגן בשמן עמוק. היה משובח. טעים, טרי, רך כשאמור להיות רך ופריך כשאמור להיות פריך. לא צריך להסביר כמה נורא זה כשזה הפוך, נכון?

הבירה היפנית שליוותה אותנו צעד צעד בסושי מאניה הייתה אתנו גם לאורך הקרם ברולה המצוין (זה לא מהאלכוהול, סושי מאניה ידעה למי להיוולד ועשתה זאת למי שהם גם בעליה של מסעדה איטלקית משובחת הממוקמת מעבר לקיר. ואל תגידו לי שקרם ברולה זה לא איטלקי, לא תמיד צריך להיות צודקים, אתם יודעים).

אז עכשיו אני אדוה. מזל שגוגל יודע למצוא אותי עם וו אחת וגם עם שתיים, אחרת כל מיליון ותשע מאות הכתבות שכתבתי בימי חיי, כמו זו על סושי מאניה, שהיא דווקא מסעדה שאני מעדיפה לזכור עוד שנים, היו מושלכות לתהום הנשיה יחד עם הוו ההיא, שכבר איננה.