Skip Navigation Linksראשי > ברים, יין ואלכוהול > ברים ופאבים> ביקורת על בר-מסעדה קאמורה תל אביב

הבריחה לקאמורה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

שפרה צח וחברתה ענת בורחות מהמציאות אל הבר קאמורה שבנחלת בנימין, תל אביב: קרובה לבית, ידידותית למשתמש ועם תפריט איטלקי משובח. הקוקטיילים עושים את שלהם והן כבר שוכחות את תפקיד המבוגר האחראי שהן נושאות רוב השנה

רוב ימות השנה נושאות ענת ואני את תפקיד המבוגר האחראי במלוא מובן המילה: אנחנו האחראיות על אסיפת ההורים של הקטנה ועל בחינות הבגרות של הגדולה, על הצהריים לשבת ועל הסנדוויצ'ים ליום חול, על התחפושת לפורים ועל הניקיון לפסח וכן הלאה וכן הלאה. עד שאחת לכמה זמן מישהי מאתנו מכריזה – עד כאן!

ומכיוון שהלחץ עלינו בזמן האחרון נעשה כבד מהרגיל, החלטנו שסתם בית קפה סולידי לא יספק את תחושת השחרור המיוחלת. הפעם אנחנו הולכות לשבת על הבר. ובכל זאת, גם פריקת עול אצלנו נעשית תחת שליטה. שלוש החלטות אחראיות קיבלנו על עצמנו: שהיציאה תהיה ביום חמישי בערב, כדי שנוכל לישון למחרת בלי ייסורי מצפון, שנצא למקום שאפשר להגיע אליו בתחבורה ציבורית, כי אם שותים לא נוהגים, ושגזירת האוכל תחרוג מתחום מזון הברים הסטנדרטי של חציל בטחינה-קבבונים-צ'יפס. קאמורה שבנחלת בנימין ענתה על כל הדרישות שלנו: קל"ב, ידידותית למשתמש (מלבד הווליום של המוזיקה, שלטעמנו אפשר היה להוריד אותו קצת) ועם תפריט איטלקי מבטיח. ואכן, מרגע שנכנסנו בשעריה של קאמורה הפקדנו את עצמנו בלי חשבון בידיה של הברמנית החמודה. פעם אחת שמישהו אחר יטפל בנו. והיא עשתה זאת כמו שצריך. ההנחיות שלנו בעניין השתייה היו מעורפלות משהו: קוקטייל, אבל לא מתוק מדי, "ולי על בסיס אניס" דקדקה ענת. התוצאה המוצלחת הייתה קמפרי-סאואר בשבילי, ושילוב של אניס-נענע-לימון בשבילה.

לצד המשקאות התחילה הברמנית של קאמורה לשגר אלינו המון מנות קטנות ומענגות חיך: התחלנו עם שתי פרוסות ברוסקטה טעימות מאוד – זו שלי עם טונה אדומה וגווקמולה, וזו של ענת עם שרימפס, עגבניות ובזיליקום. שתיהן חוסלו במהירות, ואת מקומן תפסו מקלות גריסיני תוצרת בית, שטבלנו בהנאה בסלסה עגבניות ובשמן זית בבלסמי. לחגיגה האיטלקית הצטרפו סלט קפרי, שטעמו המיוחד מתקבל מהשילוב של שלושה סוגי עגבניות – טריות, מיובשות וצלויות, יחד עם גבינת מוצרלה בזיליקום ושמן זית ו"ארנצ'יני" - כדורי ריזוטו מטוגנים, עם שבבי גבינת פרמזן לצידם.

בשלב הזה אנחנו כבר מאטות את הקצב. האלכוהול, האוכל והאווירה הטובים של קאמורה עושים את שלהם, ורוח השטות צונחת עלינו. "מה דעתך" הוגה ענת, "אם היינו גרושות, היינו באות לכאן לתפוס דייט?" אני מנסה להרהר בסוגיה, אבל שני הגברים שיושבים לידינו נראים שקועים מדי זה בזה מכדי שיאפשרו לדמיון להמריא. אז אנחנו חוזרות לקרקע המציאות, או ליתר דיוק לקרקעית הכוסות שלנו שהתרוקנו.

עכשיו אנחנו צריכות להחליט במה נלווה את המנות הרציניות יותר שלנו. הברמנית של קאמורה מציעה קוקטייל ניסיוני שנולד עבור תחרות שוופס. התוצאה קצת שטוחה לטעמי, אבל עוד קצת דגש של אוכמניות עושה אותה ראויה. ענת מצדה מעדיפה קאווה שהולכת מצוין עם העיקרית שלה - קלאמרי צרוב עם סלק, אנדיב, תרד, שעועית ירוקה וגבינת עזים. אני מנועה מלטעום, אבל הנהוני ההנאה שלה מספקים לי את התמונה. האמת, גם לא כל כך אכפת לי שהיא אוכלת לבד, כי בסופו של דבר כבר אין לה מקום לטעום אפילו מהמנה שלי – תפוח אדמה מדורה, ועליו מונחים כבדי עוף מבושלים בעדינות בציר בקר, יין אדום, ירקות שורש ועשבי תיבול. מממ...

צ'ייסר של משהו? מציעה הברמנית של קאמורה, אבל אנחנו מרגישות שכבר צריך לחזור לכדור הארץ. אספרסו כפול וטוב עושה את העבודה, בעיקר כשהוא מחוזק בקוביות קסטה משובחת. אנחנו מצדנו מילאנו את המצברים, עד הפעם הבאה שנפקוד את קאמורה.

הביקור בקאמורה נערך בימים שלפני פסח