האני ביץ'

בצהרי שישי רגועים מבקרים דניאל לוין ועדי בפאב-מסעדה האני ביץ' שביפו. הישיבה מול הים והבריזה הנעימה משכנעת אפילו אותו ("איש של ויסקי ולא של קוקטיילים ורודים") לנסות את האפל אמרטו לפני השרימפס המוקפצים ביין

כתבו: "אין כמו יפו בלילות", אבל האמת היא שאין כמו יפו נקודה. היא מתחת לאף שלנו, התל-אביבים, ובכל זאת מביאה אתה שלווה כל כך רחוקה מאתנו. הקסם שלה מתעצם עוד יותר בנקודת זמן מאד מיוחדת שנקראת יום שישי אחר הצהריים. נכון, זה לא סוד שבפרק הזמן הזה הופך העולם למקום רגוע יותר, אבל מול הים של יפו אפילו עוד יותר.

בפתח היה סמסטר עמוס ועדי הייתה אמורה לחזור לעבוד במשרה מלאה, אז החלטנו להיפגש כדי להתעדכן מול הים של יפו. למזלנו היה מזג האוויר חמים עם רוחות נעימות, ואני רציתי לבדוק את האני ביץ' – המקום שאני מכיר היטב, שהשנה נפתח לראשונה גם בחורף. מדובר בשילוב בין מסעדה ופאב שממוקם בכניסה ליפו, ממש לפני כיכר השעון.

מתוך החלל הפנימי של האני ביץ' נמתח משטח עץ ארוך עד לצוק. על הדק פזורות פינות ישיבה מפנקות עם שמשיות קש קיציות. מיד בכניסה להאני ביץ' ניתן לחוש באווירת צהרי שישי הרגועה של יפו.

צללנו ישר לתפריט האלכוהול של האני ביץ': אני הזמנתי חצי טובורג מהחבית ועדי הזמינה קיר רויאל, שהיה מעולה לטעמה. עם הישיבה מול הים השקט והבריזה הנעימה התחלתי להרגיש את הרעב מדגדג לי בבטן. התפריט של האני ביץ' גילה לי שמלבד מגוון רחב של משקאות אלכוהוליים וקוקטיילים שונים, מציעים בהאני ביץ' מנות רבות הכוללות מגוון ארוחות בוקר, בשרים ודגים.

בחירתנו, 'כרובית קריספי', הגיעה לשולחן בצלחת גדולה עמוסה בפרחי כרובית מטוגנת. שמחתי על הפשטות של המנה ועל הדיוק בבחירת הציפוי הפריך ובטיגון, שלא פגעו בטעם העדין של הכרובית. את הנשנוש המעולה שלצד הבירה נהנינו לשדרג בעזרת מטבלי הבית - איולי וצ'ילי מתוק - שהוגשו לצד המנה.

השמש התחילה לשקוע, זוגות ומשפחות טיילו על הצוק ואני הקשבתי למוזיקת הרקע הנעימה שהשתלבה ברחש גלי הים. היה באוויר מן שקט שבדרך לא זוכים לו בלי חותמת בדרכון. בשלב הזה המליץ המלצר בחום על הקוקטיילים של האני ביץ'. הנטייה הראשונית שלי הייתה להסתייג כי אני יותר טיפוס של ויסקי ופחות של קוקטיילים ורודים, אבל קיבלתי הבטחה שהקוקטייל יהיה חזק גם בטעם וגם באחוז האלכוהול. ל"אפל אמרטו", שהגיע עם פרוסות תפוחים ומקל קינמון, היה טעם מובחן של וויסקי, ששילב, כמו שאפשר היה לצפות, גם טעמי תפוח וליקר שקדים אמרטו. אחרי שעדי טעמה היא החליטה שגם היא רוצה, אבל גרסה מעודנת יותר. הכוס שקיבלה, כמעט זהה לחלוטין רק על בסיס וודקה, זכתה לקריאות התרגשות מצדה.

התברר שהקוקטייל התמים הכיל אלכוהול בשפע כי שנינו נעשינו די רעבים והוחלט לחלוק צלחת שרימפס מוקפצים ברוטב יין, לימון וחמאת שום. גם המנה הזו הייתה נדיבה מאוד והשרימפס היו גדולים, בשרניים וספוגים ברוטב משגע. עם המנה הוגש לנו לחם מרוקאי לוהט בציפוי מלח גס לניגוב, שהייתי יכול לזלול גם בלי הרוטב.

כשהתחיל להחשיך נטשה עדי את האלכוהול לטובת הפוך מצוין ופאי תפוחים, בעוד אני קינחתי בכוס טובורג נוספת. לאחר השקיעה התחלפה בהדרגתיות האווירה הנונשלנטית לאורבנית ואפלה יותר באמצעות תאורה ומוזיקת רוק וצ'יל אאוט, כמו שמצופה בערב שישי.

אחרי עוד קצת בירה, כשהתחיל להיות קצת קריר, פנינו לכיוון המכונית. גם אז הורגש הרוגע שספגנו במשך השעות האחרונות. אני לא חושב שאפשר לבקש יותר משילוב מדויק של זמן ומקום. וזה הקסם של האני ביץ' בשישי אחרי הצהריים.