מסעדת פיצה קרוזו

"אנו ההורים נהנינו מפיצה עם רצועות בייקון ופפרוני קצוץ, והילדים, שעדיין לא נחשפו להנאות הגלומות בשילוב של פיצה ונקניק, התגלו כשמרנים חרף אופיים המרדני, והזמינו תוספת זיתים..." מיה בר והילדים נהנים בפיצה קרוזו

זה היה באחד הערבים, בסופו של יום חול. התחשק לנו לבלות ביחד, בארוחה משפחתית ובאווירה בלתי פורמלית, וליהנות מאוכל טעים ומזין, מבלי לקרוע את הכיס. הדרך לפיצה קרוזו שנמצאת פתח תקווה, זו שבשעות אחר הצהריים חסומה מכל הכיוונים, הייתה פנויה, וכך הגענו מתל אביב תוך 15 דקות.

אף על פי שפיצה קרוזו ממוקמת באחד הרחובות הראשיים של אם המושבות, היא לא בולטת לכל עין. למעשה, בניגוד לפיצריות רבות, שמפתות את העוברים והשבים דרך חלון הראווה שבו הן מציגות את המשולשים הצהובים-אדומים הללו, את פיצה קרוזו לא תראו אם לא תחפשו. אבל כשתכנסו בעד הדלת הסגורה, תגלו מקום ספון עץ, פשוט, שהאווירה בו נעימה ומסבירת פנים.

וכדאי לחפש, שכן פיצה קרוזו היא פיצרייה חילונית, לא כשרה, שבנוסף להיותה פתוחה במשך כל השבוע, היא גם מציעה פיצות עם מיני נקניקים כבייקון וסלמי ואפילו עם פירות ים. בתקופות שחיינו בארה"ב התרגלנו לכך ש"פיצה" ו"פפרוני" הם צירוף שגור, מיידי ומתבקש, כמעט כמו "סמי וסוסו" או "חומוסטחינהצ'יפסלט". רוב הפיצריות בישראל, והרשתות הגדולות בוודאי, מכוונות למכנה משותף רחב ככל הניתן ומקבלות על עצמן את דיני הכשרות, וכדי להיזכר בטעמים האהובים, צריך לחפש בזכוכית מגדלת. לא כך בפיצה קרוזו.

פיצה קרוזו (אגב, אפשר להזמין גם במשלוח הביתה) מגיעה בשלושה גדלים – אישית, גדולה וענקית. כיאה למשפחה חובבת בצקים וגבינה צהובה, הלכנו על הענקית. מאחר שאת הפיצה מכינים במקום, מיד עם ההזמנה, חיכינו. בזמן ההמתנה התמלא המקום בסועדים. תנועות השליח העסוק והטלפונים שצלצלו ללא הרף הבהירו לנו שיש לפיצה קרוזו לקוחות קבועים, ושבזכותם הם מרשים לעצמם לסגור את הדלת.

פיצה קרוזו, שהיא באמת ענקית, היא נפלאה. הבצק פריך, בדיוק בעובי הנכון. רוטב העגבניות טרי ועשיר, והתוספות מפוזרות ברוחב לב. אנחנו ההורים נהנינו מפיצה עם רצועות בייקון ופפרוני קצוץ, והילדים, שעדיין לא נחשפו להנאות הגלומות בשילוב של פיצה ונקניק, התגלו כשמרנים למרות אופיים המרדני, והזמינו כרגיל תוספת זיתים. אחרי פיתויים ודוגמה אישית של גניחות הנאה ומצמוצי שפתיים הסכימה הגדולה לטעום מהפיצה שלנו, ואפילו חילצנו ממנה הודאה שטעים לה. לא חלפה דקה ומלחמת הקיום אילצה אותנו ההורים, להאיץ את קצב האכילה, כי היה ברור שהקטנה הגדולה הזאת כבר מתחילה להבחין בין טוב לרע, ושהיא עוד תחסל את חלקנו...

משפחה שלמה חזרה הביתה עם בטן מלאה. בבית, אחרי מקלחת, הילדים נרדמו במהירות, ואנחנו סיכמנו לעצמנו, שלפעמים כדאי לצאת מהעיר, כי גם מחוץ לתל אביב קורים דברים טובים כמו פיצה קרוזו.