Skip Navigation Linksראשי > אוכלים עם ילדים > יוצאים לאכול > ביקורת על אוכלים בשוק

אוכלים בשוק


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"כל קובה שחתה במרק משלה. הראשונה, קובה חמוסטה, השתכשכה במרק צהוב עם ירקות, וטעמה היה מעט חמצמץ. אחריה הגיעה הקובה סלק, במרק אדום מתוק ולצידה חתיכות סלק..." שרון ינובסקי טועמת מהסירים במסעדת אוכלים בשוק

כששמעתי לראשונה על המסעדה הפרסית בשוק מחנה יהודה, לא התלהבתי במיוחד מהרעיון של לאכול לצד ריחות דוכני הדגים החיים ורעש צעקות שאופייניות לשווקים בארצנו. אבל החלטתי לרדת מהעץ שלי ונסעתי לירושלים לבדוק ארוחה באווירה אותנטית.
הנחיתה בשוק מחנה יהודה הצליחה להפתיע אותי בגדול, יש משהו בסדר המופתי שלו, בניקיון ובשקט, שמזכיר חו"ל, מה שגרם לי לשכוח לרגע שאני בירושלים ותחושה של תיירת מתלהבת אחזה בי. קבעתי לסעוד עם חבר קרוב שגדל בעיר הקודש, כי לא הייתי מסתכנת בהליכה לאיבוד. טיילנו כחצי שעה בשוק עד שכמעט שכחתי לשם מה התכנסנו. חברי החל לרעוב ושאל את אחד הבסטיונרים אם הוא מכיר את מסעדת "אוכלים בשוק". בחיוך הוביל אותנו אל המקום ואמר, "אתם תיהנו," כבר הרגשנו בטוחים. הגענו למסעדה בשעה די מוקדמת, כשהמסעדה עוד הייתה חצי ריקה, אבל היא התמלאה לגמרי בהמשך.

אהרון, בעל המסעדה, קיבל אותנו בשמחה, הגיש לנו את המזון וגם נתן כמה טיפים והסברים על האוכל הפרסי. במהלך הארוחה הקים אותנו כמה פעמים מהכיסא לבדוק את הסירים הגדולים שהכילו מטעמים נהדרים והפיצו ריחות שלא ניתן לתאר במילים. המסעדה אינה גדולה, והעיצוב פשוט לגמרי: מקדימה עומדים בשורות מסודרות הסירים ומאחורה יושבים אנחנו הסועדים. מה שאומר שבאים לאכול אוכל טעים וזהו, השאר לא ממש משנה. וכך היה.
ויתרנו על סלטי הפתיחה כי באמת רצינו לשמור מקום לאוכל פרסי אמיתי. כאחת שמעולם לא חוותה אותו על בטנה, ממש התרגשתי לטעום משהו חדש, ויש הרבה.

הפריט הראשון שהגיע אל השולחן היה אורז לבן ונקי מכול. אהרון ציין שהפרסים אוכלים הכול עם אורז, אז הוא לא שואל אם אנחנו בעניין, ולנו לא הייתה בעיה עם זה. שניות אחדות אחריו הגיעו כמה קעריות שמולאו בתבשילי גולש שונים ומגוונים. מה שכבש את קיבתי במיוחד היה גולש עם חבושים מתוק מעט וגולש עם חצילים ועדשים כתומות. חברי לסעודה אהב גם את הגולש עם תפוח האדמה ועם השעועית. הבשר הגיע רותח, רך ונימוח, והוא נעלם מהקערה במהרה. אחרי מנות הגולש, הגיעו הקובות. כל קובה שחתה במרק משלה. הראשונה שנבדקה היא קובה חמוסטה שהשתכשכה במרק צהוב עם ירקות, טעמה חמצמץ מעט. אחריה הגיעה תורה של הקובה סלק, שהגיעה במרק אדום מתוק ולצידה חתיכות סלק. האחרונה הייתה הקובה במיה הנהדרת. כל הקובות מולאו בבשר וכולן טעימות ומומלצות באותה המידה.

אי אפשר לטעום את כל מה שיש בסירים הענקיים אבל זאת משימה מאוד מפתה. לסיום היינו ממש חייבים לטעום את המוסקה הביתית והייחודית בהמלצת אהרון, ואחר כך זהו, כי כבר לא נשאר מקום. המוסקה הייתה ההצלחה של היום מבחינתנו, היא ממש עלתה על כל דמיון: מה יכול להיות יותר טוב מחציל עסיסי, בשר בקר טרי, ושקדים קלויים? המנה הייתה כל כך מוצלחת ופשוטה, שהייתי חייבת לבקש מאהרון את המתכון, שאותו הוא נידב לי בשמחה רבה.
אם אין לכם כוח לבשל ארוחת שבת לכל המשפחה תוכלו להגיע ולרכוש לכם כאן סעודת מלכים. בבוקר יש שקשוקות וחומוס, בחורף מרקים וגונדי, ומדי יום הפתעות חדשות. בפעם הבאה שנגיע לבקר, הסירים בוודאי יתחלפו במזון חדש וטרי לפי מצב רוחו של השף, יש משהו נפלא בהרגשת ההפתעה.