דה סטריטס

"תפריט מהודק עם טווח טעמים במבחר מצומצם ואיכותי: יינות אדומים - שלושה, אבל ייצוג לכל יבשת – ישראלי אוסטרלי וארגנטינאי (זו לא התחלה של בדיחה אלא של בילוי כיפי ולא יומרני)..." אדם בר מגלה את דה סטריטס בתל אביב

לפעמים האושר מחכה לך מעבר לפינה, ואין לך שמץ של מושג בעניין. לפעמים האוצרות היקרים ביותר נגלים לך מתחת לאף, במקום שהכי לא ציפית למצוא אותם, ואולי כי פשוט לא טרחת לחפש.
ד' ידידי חגג חגיגה כפולה – נולדה לו תינוקת, ממש למחרת יום ההולדת שלו. רציתי להוציא אותו מהבית לחגוג. בשנים הקרובות הוא הרי יכול לשכוח מחגיגות יום הולדת לעצמו, כי הקטנה תגזול את כל תשומת הלב של המשפחה ושל החברים בגלל צמידות התאריכים. להרחיק אותו מהבית גם כן אי אפשר, ולו רק כדי לתת לאם בתו את הביטחון שהוא בכוננות 60 שניות.

אז הלכנו לדה סטריטס שעל קינג-ג'ורג', שבקרבת הבית שלו. עם הכניסה ערכנו סיור קטן, כי יש במקום כמה חללים, שכולם מזמינים, ולכל אחד אופי מעט שונה – הגלריה בקומה העליונה (שכמעט פספסנו) התגלתה כחלל גדול, שנותן הרגשה של סלון ביתי, מקום שאפשר לארח בו מסיבת חברים בלי להיתקע עם שטיפת הכלים למחרת בבוקר. ה"סלון" היה מלא, אז ירדנו למטה ובחרנו לנו שולחן, אף על פי שגם הבר נראה מזמין.
גלשנו לשיחה עם המארחת שלנו, ששמה לב שגילינו עניין בכוננית הספרים שלידה התיישבנו. היא סיפרה לנו על פרויקט "סיפור חוזר" שדה-סטריטס התגייסו למענו. מדובר בפרויקט שיקומי-אקולוגי-חברתי. באופן עקרוני, ד' ואני מעודדים מקומות בעלי אג'נדה חברתית, וכך הרוויחו בדה סטריטס כמה נקודות קלות עוד לפני שפתחנו את התפריט. תוך כדי השיחה, עדכנה אותנו המארחת בעוד נתון מעניין, והוא שהמקום פועל 24 שעות ביום. לאט לאט התחלנו גם להבין איך זה עובד. בדה סטריטס השכילו לגבש מקום רבגוני, שנותן לך תחושה שהגעת למקום הנכון, בין אם חיפשת בית קפה לארוחת בוקר, מסעדה טרנדית לצהריים עסקית, פאב שכונתי לדרינק לא מחייב של לפני היציאה, או מקום לסגור בו את הבילוי.

בתחום השתייה ואוכל, הלכו כאן על תפריט מהודק שנותן מקום לטווח רחב של טעמים, עם מבחר מצומצם ואיכותי מכל אחד. רוצים דוגמאות? בבקשה: בירה מחבית – אחת בלבד, אבל איכותית (סטלה ארטואה); יינות אדומים - שלושה בלבד, אבל ייצוג מכובד לכל יבשת – ישראלי אוסטרלי וארגנטינאי (ולא, זאת לא התחלה של בדיחה, אלא התחלה של בילוי כיפי ולא יומרני). החורף הקיצי שנפל עלינו שלח אותנו להתרעננות עם קאווה (Xenius הרעננה והמצוינת), אבל כשנגיע לכאן באביב (ואנחנו נגיע, וגם בקיץ...) נלך על האפשרויות הקיציות האולטימטיביות – המוחיטו והקאיפיריניה (גם בקוקטיילים המבחר מצומצם אך איכותי). הקאווה, שהוגשה לנו בדלי עם קרח, כמיטב המסורת, דרשה בני לוויה ראויים על הצלחת. דגמנו אנטיפסטי מעולים - עלי גפן, אנטיפסטי של חצילים ופלפלים, וטחינה ירוקה מצוינת, עם מרכיב סודי שלא הצלחנו לגלות מהו (האיומים על המלצרית לא הועילו, היא פשוט לא ידעה). לביבות הכרובית והמנגולד, המפורסמות כמנת הדגל של הבית, התגלו כהברקה אמיתית, וזכו למוניטין שלהן בצדק. הברקה נוספת, ומפתיעה יש לומר, התגלתה בצלחת הלזניה. זו הגיעה בהסוואה של טוסט משולשים (כנראה בגלל צורת התבנית) אבל התגלתה כלזניה עשירה ברכיבים וטעמים, שמרגע שבצע אותה הסכין, התפקעה מהמילוי הנדיב של הבשר, הגבינה והבשמל.

אחרי שהרעב נרגע – התפנינו להביט קצת סביב. הקהל מעורב – תיירים (יותר נכון, תיירות), צעירים נונשלנטים מהשכונה, וגם סטודנטים ואנשי עסקים שמגיעים עם הלפ-טופ כדי לעבוד, או לפחות לעשות את הרושם שבאו לעבוד. תוך כדי שיחה, נתנו לקאווה להתערבל לנו במחזור הדם, כשאנו מברכים על כך שלא יהיה עלינו לנהוג הביתה. ליתר בטחון ניערנו את עצמנו עם אספרסו לדרך (בריסטו, קצר וקטלני) וקינחנו במוס נוטלה אלוקי, שאמנם לא נעשה במקום, אבל גם ספקים צריך לדעת לבחור...לא?