Skip Navigation Linksראשי > אוכלים עם ילדים > יוצאים לאכול > המלצה על מסעדות לביקור עם ילדים

אמנות הפסטה פרסטו


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"הפיצה עם רוטב עגבניות עשיר ומוצרלה בכמות נדיבה – הגיעה חתוכה למשולשים. במרכז הצלחת עמד סלט ירוק – דרך מתוחכמת לעודד את הילדים לאכול גם ירק..." מיה בר, לאחר ביקור בפסטה פרסטו, יודעת בדיוק מה ילדים רוצים

סתיו חורפי, או חורף סתווי, הביא אותנו לפסטה פרסטו אחרי הלימודים, עם הילקוט והתלבושת האחידה, שכן, הקור – זה ידוע – עושה חשק לאכול בצק. תוסיפו לזה את שעת הצהריים היחסית מאוחרת (כי לא מפסידים חוג חלילית), ותבינו שהרעב היה כבד. למזלנו, מצאנו חנייה קרובה במהירות (יש גם חניונים רבים באזור), ועוד לפני שלוש כבר ישבנו במסעדה הנעימה והאפלולית, והתחלנו לסקור את התפריט.
ענת, כבר מורגלת בטקס, רפרפה על מדורי המנות הראשונות והפסטה, וחיש מהר הגיעה ל"פיצת הילדים". "את זה אני רוצה!" אמרה בתוקף. אני, שנוהגת לעבור פריט פריט בתפריט, לנסות עם כל שורה לחדד את הכיוון שאליו הולכים החשקים שלי, בחרתי לפתוח במרק. התלבטתי בין שני המרקים שהוגשו באותו יום, ובחרתי בפטריות על פני "מרק כתום".

פסטה פרסטו, כשמה כן היא: מסעדת פסטה מהירה, אך אין לטעות, חלילה, ולחשוב שהקונצפט רומז על האיכות, מאחר שמהירות ההגשה היא רק קצה הקרחון (או המזלג) של עבודת הכנה מדוקדקת, בחירת ירקות טריים, בישול רטבים במשך שעות, ובראש ובראשונה – הכנה עצמית של בצק הפסטה והפיצה. הסיבה ליעילות קשורה במכונות החדישות שמסוגלות לעבד משקל גדול של בצק, ובהמשך, לשלוף את הפסטה מן המים הרותחים בדיוק כשהגיעה לדרגת אל דנטה, ולא יותר. בנוסף למהירות, דוגלת המסעדה גם בגמישות: בפסטה פרסטו הלקוחות הם השפים, והמטבח לרשותם. אין זה אומר, שעלינו לקום ולעבוד, אלא, שכל לקוח, אם ירצה, יוכל לבחור בעצמו את מרכיבי הרוטב של הפסטה שלו, גם אם אינם מופיעים בתפריט כמנה.

פיצת הילדים הגיעה תוך מספר דקות, וייצגה את רוח החדשנות – יעילות של המקום: כל הורה כבר יודע לבקש בפיצריות, שיחתכו לו את המשולש הגדול לחתיכות קטנות יותר, דבר שמקל הן על החזקת המאכל בידי הידיים הקטנות, והן על הטמפרטורה, שכן ילדים מעדיפים אוכל פושר על חם. הפיצה – מבצק בינוני בעוביו (יש גם פיצה מחיטה מלאה), עם רוטב עגבניות עשיר ומוצרלה בכמות נדיבה – הגיעה חתוכה למשולשים קטנים בגודל המתאים. במרכז הצלחת, כמו מדורה, עמד סלט ירוק עם רוטב הדרים – דרך מתוחכמת לעודד את הילדים לאכול גם ירק.
המרק שלי היה מופלא. למרות ההקרמה, טעם הפטריות היה מודגש, יערי משהו. בצד המרק הוגשה הברקה: קרוטונים שעשויים מפסטה מטוגנת. טעים ומיוחד.

למנה עיקרית הזמנתי רביולי תרד ברוטב רוזה. בצק הרביולי הירוק היה נגיס, ומילוי התרד שבתוכו מתקתק במידה. הרוזה, שילוב של עגבניות ושמנת, היה עשיר מאוד, והמנה כולה – טעימה ונדיבה. מיותר לציין שענת, שכבר מזמן כילתה את המשולשים שלה, ביקשה צלחת נוספת, וביחד אתי טרפה את האוכל.

הקינוח היה לא פחות ממדהים. הרבה טירמיסו דגמתי בחיי, וזה – ללא ספק – היה אחד הטובים. גבינת מסקרפונה שמיובאת במיוחד מאיטליה, בעלת מתיקות מתונה, שמשתלבת נפלא עם מרירות האספרסו והברנדי. ענת בחרה בעוגת שוקולד חמה – ולשמחת אימה, לא הצליחה להתגבר על כולה. מתוק מתוק מתוק וטעים.

המסעדה מתאימה לכל סוגי הארוחות, החל מארוחות בוקר בסגנון איטלקי, המשך בארוחות צהריים לעובדי המשרדים והסביבה, וסיים בארוחות ערב רומנטיות. ניתן אף לערוך אירועים במקום.
חזרנו הביתה שבעות ומרוצות. ענת היתה עייפה, ונמנמה קלות באוטו, ואילו אני, ששחזרתי בראשי את הארוחה, הצטערתי פתאום שלא לקחתי הביתה מנה של פסטה אלי אוליו: פסטה טריה עם שמן זית מהול בשמן עגבניות.