בלאק אאוט

"החלטנו לבחור ב'ארוחת הפתעה' – ארוחה המורכבת ממנות שלא מופיעות בתפריט והסועדים מקבלים אתגר כפול: לאכול בחושך ולנסות לזהות את המנות. אני בחרתי בדגים..." דניאל לוין מבקר במקום הכי מיוחד שיש - "מרכז נא לגעת"

בעקבות המלצה מקרובת משפחה שביקרה במרכז "נא לגעת" שמעתי על מסעדה בשם בלאק אאוט (Black Out), שמפגישה את הסועדים עם החושך פנים אל פנים. לא היה קשה לשכנע את גיל להצטרף לרעיון המגניב של ארוחה במסעדת חושך יוקרתית בה המלצרים הם עיוורים ולקויי ראיה. אסוציאטיבית חושך מתחבר לנו לדברים שליליים ומעורר בנו פחד, כנראה בגלל שהוא שם אותנו במצב של אי ודאות.

מרכז "נא לגעת" ממוקם בהאנגר גדול וחדש בנמל יפו והוא כולל גם בית קפה בו המלצרים חירשים ואולם עם מופעים של חירשים ועיוורים. נכנסנו לטרקלין נעים ועיינו בתפריטים. בין ראשונות הייתה טונה אדומה צרובה. העיקריות שמשכו את תשומת הלב שלנו היו ניוקי פיסטוק, ופילה מוסר. גיל התלהב בעיקר מקינוחים כמו מוס שוקולד לבן עם קראמבל עוגיות חמאה. החלטנו לבחור ב"ארוחת הפתעה" – ארוחה המורכבת ממנות שלא מופיעות בתפריט והסועדים מקבלים אתגר כפול: לאכול בחושך ולנסות לזהות את המנות. אני בחרתי בארוחת הפתעה "דגים" וגיל בארוחת הפתעה "חלבית-צמחונית" (המסעדה כשרה).
נקראנו להיכנס והובלנו ע"י מלצרית מקסימה בשם רותי דרך מסדרון חשוך עד שהושבנו ליד שולחן, אחד ליד השני. בהתחלה היה מוזר ורציתי ללכת, החושך היה מוחלט והרגשתי די חסר אונים אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס. גם גיל אמר שהחושך קצת מלחיץ אבל אחרי כמה דקות התרגלנו והתחלתי לגשש את השולחן בחשש כשברקע התנגנה מוזיקת ג'אז נעימה. מצאתי סכו"ם, כוס, קנקני שתייה קלה וסלסילה עם לחם-חמאה חם ומדהים, מהסוג המסוכן שלא מפסיקים לאכול.

הוגשו לנו ראשונות שעד עכשיו אני לא בטוח מה הן היו ואני גם לא רוצה לקלקל את ההפתעה. גיל זיהה גבינה וירק רך שבושל במידה מושלמת. בתחתית המנה היה פרי כלשהו שהוסיף מתיקות. הטעמים השתלבו בצורה טובה מאוד, למרות הקושי לאכול בחושך. אני קיבלתי פרוסות דקות של דג, שהגיע עם ירק מאורך – תרמילי שעועית או אספרגוס (לא תאמינו כמה קשה לזהות אוכל כשלא רואים אותו). באמצע המנה הראשונה התחלנו לאכול בידיים. ככה הצלחנו למצוא את האוכל על הצלחת וחקרנו אותו טוב יותר. האמת שזה גם הרבה יותר טעים ומהנה.

אחרי הראשונה הגיעה מנה קטנה לרענון הפה. זה היה סוג של סורבה או גרניטה מפרי מתוק-חמוץ, אשמח אם תעזרו לי לנחש איזה. המנות העיקריות מורכבות יותר מהראשונות. זיהיתי נתח גדול של דג עם קוביות רכות של ירקות חלוטים. אני חושב שהיו שם פלפלים ובצל, ועוד ירק מתוק ונימוח שאני מוכרח להכין לעצמי בבית. הדג היה עשוי מצוין אבל התרכזתי בעיקר בניסיון לפענח את מרכיבי הרוטב ואת אותו ירק מסתורי. גיל סיפר שהוא נתקל מיד בעגבניות מבושלות שהיו מאוד טעימות. היו שם עוד מיני ירקות שהוא לא הצליח לזהות. אך בסוף הוא הבין שהוא אוכל גם סוג של כיסוני בצק במילוי של גבינה עם טעם מאוד מיוחד. "ההפתעה רק משפרת את הטעם של המנה" גיל סיכם את העיקריות.
שתינו יין לבן מסוג גוורצטרמינר שלמרות שאני מכיר אותו, הפעם הוא היה הכי טעים שיצא לי לטעום ו"פתאום" גם היה לו המון ריח נהדר. רותי העניקה לנו שירות מעולה, שהיה מאוד נחוץ לאור חוסר האונים שלנו בכל דבר קטן – החל מחצי לימון בשביל הדג ועד עזרה עם מזלג שנפל.

לפני הקינוח הוגש לנו קוקטייל קוסמופוליטן קטנטן וחמצמץ שאהבתי. הקינוח של גיל הורכב ממקלוני קטנים מתקתקים מסוג של בצק, שנחו על בסיס של גלידה או גבינה מתוקה. אני קיבלתי כוס גדולה עם גלידה בטעם קפה או אגוזים (לא צלחתי להבחין), בתוכה היו פתיתים קטנים וקשים – אולי פולי קפה מסוכרים. שני הקינוחים מעולים בעיני (רק בשלב הזה הרגשנו מספיק בטוחים בעצמנו כדי להחליף צלחות). כשסיימתי לאכול את הקינוח שמתי לב שהעיניים שלי עצומות כבר כמה דקות וחייכתי לעצמי - החושך לא כל כך נורא, הוא אפילו כיף.

מעבר להזדהות עם עיוורים ולקויי ראיה התבהר לי שחושך יכול להיות מסקרן, חושני ומלמד. התכוונתי לכתוב על ביקור במסעדה ובאמת אכלתי ארוחה נהדרת במסעדת יוקרה, אבל האוכל הוא רק תירוץ עבור חוויה הרבה יותר עוצמתית ומהנה מביקור במסעדה סטנדרטית. אה, ואני ללא ספק מתחיל לאכול עם הידיים.