טעם של פעם

"תפריט בית הקפה, הוא פשוט ונוסטלגי וקרוב לוודאי שתמצאו בו מצרכים ומשקאות שכבר לא מוכרים, לדוגמא: הגזוז של פעם..." שרון ינובסקי בוחרת לפתוח את היום הרביעי של השבוע עם ארוחת הבוקר של קונדיטוריית מיקי

המחשבה הראשונה שעלתה במוחי במפגש שלי עם קונדיטוריית מיקי היא על הבית של סבתא, אולי בגלל ניחוחות האפייה המתוקים, החום המשפחתי והמאפים הביתיים, הם שמזמינים קירבה לבחינה מעמיקה.
בראש המדרחוב הסואן של פתח תקווה שוכנת לה הקונדיטוריה הוותיקה והראשונה בעיר, מה שאומר שקהל הלקוחות הנאמן שיושב לו בחוץ הם בגילה של המאפייה ומעלה, שזה אומר 43 שנה פלוס.
המקום החל כעסק משפחתי קטן ועם הביקוש הרב למוצרים המוצלחים, התרחב לעסק גדול ומשגשג. הסבתא, האמא, האבא, והילדים, כולם עובדים בצוותא כצוות מקצועי ומגובש.

אני ובן זוגי קבענו לפתוח את היום הרביעי של השבוע עם ארוחת הבוקר של קונדיטוריית מיקי. חייבת לציין שבהתחלה הרגשנו שונים בין הקהל הבוגר, שאכלס את כל המקום. הסועדים סביב הביטו עלינו בתמיהה, שמא התבלבלנו לרגע בכתובת, חייכנו אליהם בתמורה והתיישבנו על יד שולחן ארוך שנראה כמו מפגש מחזור של בית גיל הזהב.

בתוך בית המאפה ריחות משכרים ממגוון העוגות, העוגיות, הבורקסים והקישים, שאותם מגיעים לחטוף במהרה פתח תיקוואים וחברים מהסביבה בכל שעות היום. בחוץ פזורים כסאות ירוקים מפלסטיק ושולחנות מלאים בקהל לקוחות נאמן מזה שנים. בית הקפה מגיש ליושבים ממבחר מטעמי הקונדיטוריה, קפה משובח וגם ארוחות בוקר, כריכים וסלטים. בתפריט בית הקפה האוכל שמוצע, הוא פשוט ונוסטלגי וקרוב לוודאי שתמצאו בו מצרכים ומשקאות שכבר לא מוכרים ומוצאים בימינו בכל מקום, כמו הגזוז שהיה בעבר להיט היסטרי.

ארוחות הבוקר הגיעו אלינו. בצלחת עגולה ולבנה שכבו להן זוג ביצי עיניים, ירקות חתוכים סודרו בתפזורת (חסה, גזר, עגבנייה, מלפפון, גמבה וזיתים) וממש לידם באותה הצלחת הונחו גם פרוסות של גבינה בולגרית מלוחה וממרח גבינה לבנה. בסלסילת קש הוגשו לחמים לבנים וחומים מתוצרת הבית כמובן. על השולחן חיכו מראש רטבים (שום ואלף האיים בשקיות) ששימשו אותנו לכיסוי הירקות הטריים, ונידבו להם טוויסט מרענן. הארוחה הייתה טעימה ומשביעה ובסיומה קיבלנו כוס גזוז בטעם תות מרעננת בטעם של פעם.

ואם כבר הזכרתי רעננות, רענן בעל המקום הגיע לשולחננו כדי לבדוק שהכל כשורה, ובאותה הזדמנות הזמין אותנו לסיבוב התרשמות ותצוגה של העוגות המפתות. בחרנו בטעימה של עוגת הגבינה של סבתא, כפי שקרא לה, ובזמן שנחתכה והוגשה לנו, ירדנו מטה אל המפעל. לא תיארנו לעצמנו שבקומה אחת מתחת לקונדיטוריה, הוקם בית חרושת ענקי לעוגות מיוחדות. ריח שוקולד תקף אותנו מכל פינה, ומכונות שמערבלות, חותכות ומקציפות הופעלו בחריצות בו זמנית. על כל זה ניצח קונדיטור מוכשר שאחראי על כל העוגות המוזמנות. עוגות יומולדת, חתונה, בר/בת מצווה ושאר שמחות, נאפות שם מדי יום ללא הפסקה, כשהדובדבן שבקצפת הן העוגות המודפסות, שניתן להזמין באיזה ציור או תמונה שרוצים לפי בחירה.

על השולחן חיכתה לנו כבר חתיכת עוגת הגבינה. גבוהה, לבנה וחגיגית, מעוטרת בקישוטים אלגנטיים, הזמינה אותנו להצעה של חברות מופלאה. בנימוס אישרנו את ההצעה ובעדינות פצענו אותה בתשוקה עד תום. הסוף היה נימוח, אוורירי ומתוק.