Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> המלצה על מסעדת מורגנפלד

בשם הסטייקים


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"בשלב השלישי אתה חותך חתיכה, מתפלא איך הסטייק נחתך בקלות יתרה ובשלב הרביעי אתה עוצם את העיניים ומתמסר כולך לטעם המשובח של הבשר..." אורלי פרש אזולאי ובן זוגה אוכלים את הסטייק שלהם , במורגנפלד, בשתיקה

לאחר חופש גדול וארוך הגיעו החגים. מיצינו את כל האפשרויות, ראינו את כל הסרטים בקולנוע, ביקרנו בכל הבריכות האזוריות. אפילו חוף הים כבר עייף מהרגליים היחפות שמתרוצצות בו מערב עד בוקר. גם אני עייפה. עייפה משגרת החופשים, מהארוחות החגיגיות והאינסופיות ומהכלים הנערמים בכל פעם מחדש בכיור. השבוע חיכיתי לרגע שבן זוגי שיחיה ייכנס הביתה מן העבודה והכרזתי בקול אל עבר הילדים- "הערב אמא לא מכינה ארוחת ערב. הערב אבא לוקח את אימא לאכול במסעדה." "ולא סתם מסעדה" הוספתי. כעת בן זוגי כבר נהייה סקרן. "הערב אמא ואבא הולכים לאכול בשר. במורגנפלד." ילדיי פרשו לחדריהם שמחים ומאושרים, כי הערב תגיע הבייביסיטר שמרשה להם לישון ממש מאוחר ובן זוגי תלה בי מבט לבדוק את רצינות כוונותיי. זיהיתי במבטו זיק של עייפות אך גם זיק של שמחה. שנינו מטורפים על בשר וליגת הבשר זה מורגנפלד. קבענו דייט, ארוחת ערב במורגנפלד.

מסעדת מורגנפלד נמצאת מול חופי אכזיב, רצועת חופים מטריפה ביופייה בחלקו הצפוני של הארץ (אחרי נהריה). המיקום שבחר מרסלו מורגנפלד להקים את המסעדה שלו מקנה לו נקודת זכות ראשונה. ישבנו במסעדה בשעת הערב, אל מול השקיעה ונשימתנו נעתקה. על אף שהמסעדה הייתה מלאה אנשים אנחנו הרגשנו לבד אל מול היופי שמסביב.
היינו מוכנים להתחיל בארוחה. בעודנו מחזיקים ידיים הגיע אל שולחננו לחם הבית עם עגבניות מיובשות ובזיליקום. אל הלחם נילוו טפנד זיתים וצ'ימצ'ורי מטובל היטב. אל השולחן הגיע גם אנטיפסטי בכלי יפהפה על שתי קומות. בכלי היה כל ירק אפשרי, הירקות נצלו בקפידה ונאכלו על ידנו בתיאבון רב.

עוד למנות ראשונות אכלנו פטה כבד נימוח וטעים על מצע ריבת עגבניות מתקתק עם טוסטונים חמים, פטריות טריות שטוגנו בבצק בירה עם רוטב סויה נענע, אמפנדות פריכות ממולאות בשר, קבבונים ונקניקיות צ'וריסוס שרק הארגנטינאים יודעים לעשות כמו שצריך וחציל בוקרים עם טחינה, עגבניות ומלא שום. כל המנות הראשונות הוגשו חמות וטריות אל השולחן, מגרות את החושים וממלאות את הקיבה. אנשים נורמאלים היו קמים אחרי המנות הראשונות אומרים תודה ,שלום ונכנעים. אך לא אנחנו- באנו בשם הסטייקים ובשם הסטייקים נישאר.

כמנת רענון הוגש לנו סורבה פסיפלורה קר ומרענן, מעט חמצמץ ובעיקר משליט סדר בפה מכל הטעמים המעולים שטעמנו עד כה.
לאחר הפסקה קצרה הרגשנו מוכנים. קולות רחש מוכרים הגיעו לעברנו , שתי מחבתות לוהטות נחתו על שולחננו, מלחשות את הלחש שניתן להתמכר לו בקלות, לחש הבשר שממשיך להיצלות על המחבת הלוהטת גם מחוץ לאש. בן זוגי קיבל נתח ענק של אנטריקוט , הנתח האהוב עליו ואני קיבלתי נתח ענק של סינטה, הנתח האהוב עליי. אין מילים בפי לתאר בפניכם את הסטייקים במורגנפלד ובכל זאת התבקשתי לעשות זאת. נתחיל מכך שהנתחים יפים ומוקפדים כך שעוד בטרם הסכין פגעה בהם אתה מביט בהם בהשתאות. בשלב הבא, אתה לוקח את הסכין ועושה חתך כזה ומגלה שמידת העשייה היא בול, אבל בול כמו שאתה אוהב. בשלב השלישי אתה חותך חתיכה, מתפלא איך הסטייק נחתך בקלות יתרה ובשלב הרביעי אתה מכניס לפה, עוצם את העיניים ומתמסר כולך לטעם הנקי, המשובח, הפשוט של הבשר. אכלנו את הסטייק שלנו בשתיקה. אני לא יודעת על מה חשב בן זוגי אני חשבתי על כך ששפר מזלי פעמיים. פעם אחת על הארוחה המשובחת במורגנפלד ובפעם השנייה שאת הכלים בסוף הארוחה לא אני עושה.

לסיום הארוחה קינחנו בשתי מנות שעל אף היותן פרווה היו עשירות בטעמן. סופלה שוקולד על רוטב שוקולד חם ופאי תפוחים עם בצק פריך ותפוחים חמצמצים. בכדי לא לחטוא לקינוחים נעצנו בהם מזלג וטעמנו אבל באמת באמת שמקום כבר לא היה לנו.
לאחר הארוחה העזתי לומר בקול בפעם הראשונה שאני מחכה שהחגים יסתיימו ושנחזור כולנו לשגרה המבורכת וגם העזתי לומר בקול שלא אתנגד להגיע לעיתים קרובות מאד למורגנפלד לחגיגת אוכל ובשר שכזו. אז meet me במורגנפלד.