מסע ליהדות

"הצ'ולנט הורכב מתפוחי אדמה קטנים ושחומים, בשר בקר רך שנמס מעט בתוך התבשיל ושעועית חומה ורכה. כל הרכיבים ספגו מן הרוטב הסמיך והטעם – חגיגה..." דניאל לוין ואמו אוכלים (וגם לוקחים הביתה) אוכל ביתי מהמסעדה היהודית

שנה חדשה היא הזדמנות לשינוי. זו נקודה שבה אפשר לעצור, להביט אחורה ולהחליט מה כדאי לשמר ומה נרצה לשנות. שנה חדשה היא הזדמנות לשבור את השגרה, לחשוב מחוץ לקופסא ולהתחדש.
שנה חדשה זה גם עונת החגים. מראש השנה, יום כיפור, דרך סוכות ועד שמחת תורה. וביהדות כמו ביהדות – המילה הכמעט-נרדפת למסורת היא ארוחות חג.
השבוע, אחרי שחשבה על השנה שחלפה ועל השנה הבאה, אמא שלי החליטה לשנות משהו – בארוחות החג עצמן.
"אני רוצה שתחפש איתי מסעדות שאפשר לקחת מהן חלק מהמנות שנגיש בערב ראש השנה", היא פנתה אלי ואני מייד התחלתי לבדוק עבורה, כאשר היו שלושה תנאים: כשרות (חלק מבני הבית שומרים), מנות נאמנות למקורות (במילים אחרות – לא סטייק ניו יורק או סשימי) ושהאוכל יהיה ברמה גבוהה, אחרת היא תתחרט שלא הכינה בעצמה.

השלב השני של המבצע היה ארוחת טעימות במקום המיועד, ממש כמו כשבוחרים קייטרינג לחתונה. המסעדה שעלתה לשלב השני נקראת "המסעדה היהודית", שנמצאת על רחוב ז'בוטינסקי בתפר בין רמת גן לבני ברק.
מדובר במקום אינטימי עם אווירה חמה וביתית, שרוב הפעילות בו היא לא המסעדה אלא אגף ה- Take Away. מסביב ישבו חרדים, נערות דתיות, מספר צעירים חילוניים ושני אנשי עסקים בחליפות. התישבנו בשולחן זוגי ומיד מיד ניגש אלינו ישראל, מנהל המסעדה. ישראל הסביר לנו שכמו שראינו מדובר במסעדה צנועה ואינטימית שפועלת לצד מטבח T.A. "ליבת המטבח", ישראל אמר בגאווה, "היא מטבח יהודי ביתי, אבל אנחנו יהודים עם ראש פתוח, שמבשלים הכל". הוא הציג את תעודת הכשרות של המקום והודיע חגיגית שזה האוכל הכשר הטעים ביותר שיצא לנו לאכול. "דבר אחרון לגבי האופי של המסעדה שלנו – לכאן לא באים בשביל עיצוב יוקרתי או שירות מפנק, לכאן באים כדי לאכול. הדגש הוא על המטבח."

לראשונות נדגמו קציצות גפילטע (לא משתמשים כאן במילה "פיש", שהיא מילה לועזית) וכבד קצוץ. קציצת הדג הייתה גדולה מאוד, בערך פי שלוש מהקציצה המצויה והדג היה מתקתק עם מעט חריפות, שאפילו אמא שלי, האשכנזיה המושבעת, חיבבה. יחד עם הקציצה הגיעה חלה קטנה ומלאת מתיקות.
אחד המאכלים הבודדים שאני עדיין סקפטי לגביהם הוא כבד, אך הכבד הקצוץ שהוגש היה מאוד טעים לי. שותפתי לארוחה העידה שהוא מהטובים שאכלה ולאחר כמה ביסים הגיעה למסקנה שהכבד הצטיין במגוון טעמים כי הוא נקצץ יחד עם בצל מטוגן ומעט ביצה קשה. כשאמא שלי התאמצה לאסוף את הכבד עם כל כלי אפשרי חייכתי בהנאה וידעתי שיש לנו זוכה.
לצד הראשונות הוגשו מלפפונים חמוצים פשוטים וטובים, מהסוג שכיף לנשנש לצד כל מנה.

כשסקרנו את התפריט בחיפוש אחר עיקריות ראיתי שנוסף על אוכל יהודי, מגישים במקום גם מנות מהמטבח העולמי כמו פילה סלמון, עוף בצ'ילי ואמפנדס (מאפה דרום אמריקאי). מכיוון שהמשימה שלנו הייתה לדגום מנות לערב ראש השנה (ועונת החגים בכלל) התמקדנו במטבח היהודי-ביתי.

תור העיקריות הגיע - אני החלטתי ללכת בגדול על צ'ולנט (חמין) בשרי ואמא בחרה לטעום מוסקה. הצ'ולנט הורכב מתפוחי אדמה קטנים ושחומים, בשר בקר רך שנמס מעט בתוך התבשיל ושעועית חומה ורכה. כל הרכיבים שטו וספגו מן הרוטב הסמיך, שניגבתי עם חלה רכה נוספת והטעם – חגיגה. בשלב זה התעניינו לגבי החלות והתברר לנו שהן כל כך טריות מכיוון שהן נאפות במקום.
המנה האהובה עלי בארוחה הייתה המוסקה. שכבות הבשר והחצילים הצניעו את סוד ההצלחה של המנה – הרוטב. המוסקה הייתה רוויה ברוטב עסיסי ומלא טעם שמילא את הפה בכל ביס. עם ההתקדמות במנה גיליתי שמדובר במוסקה מושקעת מאוד, שמורכבת גם ממבחר ירקות מפתיעים כמו גזר גמדי והצטיינה בתיבול מדויק שלא הצלחנו לפענח לגמרי. הקרב האמיתי היה על החלה החמימה, שבעזרתה הרוטב נוגב עד תם.
לצד שתי העיקריות הזמנו קיגל אטריות, לפי המלצתו של ישראל. המנה התמימה למראה של המאפה המתוק, התגלתה כממלאת מאוד וענקית במונחי שובע. הקיגל הדחוס תובל בפלפל שהוסיף מימד מפתיע של חריפות עדינה.

סיכמנו שהמסעדה הצטיינה ופניתי לצאת, אבל אמא שלי התחילה להעמיס כלים באוכל לשבת הקרובה, בהתאם להמלצות של ישראל: החל מעוף ממולא בקר, תפוחי אדמה אדמדמים וצימעס (גזר מתוק). בדרך החוצה היא עצרה שוב כדי לשבח את ישראל פעם נוספת וכדי לשמוע שלפני ערב ראש השנה יתקיים באולם הסמוך שוק אוכל עם מבחר רחב של מנות.

החלק האחרון של הסאגה יתקיים בערב ראש השנה, אבל לפי הארוחה שהייתה לנו והמנות שאמא שלי סימנה בהתרגשות על תפריט החגים כשחזרנו הביתה ("הם אפילו עושים משלוחים!"), אין לי ספק שיהיה חג שמח וטעים במיוחד.