הגאונות של אל גאוצ'ו

"הפינצ'ו, שיפוד אימתני עליו ננעצו נתחי אנטריקוט, רבעי בצל וחצאי עגבניה ופלפל הלהיב את הקהל הצעיר וגם היה טעים מאוד. האנטריקוט שלי הלהיב אותי לא פחות והיה משובח..." אדווה גן סתיו מספרת על הגאונות של אל גאוצ'ו

אני נוהגת להגיד על עצמי שאני לא עושה את אותה טעות פעמיים ולרוב זה גם נכון. בסוגיית הצ'וריסו, אותה אפרט מיד, אני חוזרת על אותה טעות כבר שנים. החלטתי לשים קץ לקיפוח. די לאפליית האימהות!
אחרי עלעול קצר בתפריט המוכר של אל גאוצ'ו בהרצליה פיתוח אליה הגעתי עם י', בני בן החמש לארוחת צהריים מנומנמת של יום שישי, החלטתי ללמוד לקח קטן מן העבר.

בימים כתיקונם, למנה ראשונה אנחנו מזמינים יחד נקניקיית צ'וריסו עסיסית ומנגד אמפנדס או פטריות מוקפצות או השד יודע מה החלטתי שכדאי להניח על המאזניים מול הצ'וריסו רק כדי "שלא נזמין אותו דבר". בסופו של התהליך אני נשארת מול ילד שאוכל בתאווה, ובכוחות עצמו, את כל הצ'וריסו ומשאיר לי בנדיבות לב מרשימה את כל צלחת הפטריות (כן, הן טעימות, אבל...).
הפעם הזמנו לנו, וגם אכלנו, איש איש מול צלחתו בבדידות מזהרת, שתי נקניקיות צ'וריסו מתפצחות שנצלו כרגע על גריל פחמים לוהט.

בין הנגיסות לגמנו לימונדה קרה מכוס בגובה 50 ס"מ שגדולתה, מעבר לחיוך הגדול שהיא מעלה על שפתיו של הילדון שלי בכל פעם שאנחנו מזמינים אותה, היא בכך שהיא מעניקה לנו רגעים קסומים במהלך הארוחה, שאין להם תחליף, בהם אנחנו שותים אף אל אף ומחייכים בין לגימה ללגימה.
למנה עיקרית הזמנתי סטייק אנטריקוט במשקל 450 גרם ואילו י' הלך על הפינצ'ו – שיפוד חרב ענק. עד לבואן של המנות היינו עסוקים בדף פעילות נחמד וצבעי פסטל שמוצעים כאן לאורחים נמוכי קומה במיוחד.

על הגאונות של המגש עליו מוגש הבשר באל גאוצ'ו והפחמים תחתיו השומרים את הבשר חם במשך הארוחה כבר דיברתי לא פעם. הפינצ'ו, שיפוד אימתני עליו ננעצו נתחי אנטריקוט, רבעי בצל וחצאי עגבניה ופלפל הלהיב את הקהל הצעיר וגם היה טעים מאוד. האנטריקוט שלי הלהיב אותי לא פחות והיה משובח, במיוחד בליווי הצ'ימיצ'ורי שמשחתי עליו בכמויות נדיבות. לצד העיקריות הוגש סלט ירוק טעים שהציל אותנו מדי פעם בכוחו המאזן, ממנת יתר של בשר.
לצד השיפוד חיסל י' את המנה בעלת השם הקוסם לכל ילד "תפוח אדמה מהמדורה" ודיווח על הצלחה בגזרת ל"ג בעומר.

לקינוח בחרתי, כמו בחופשת הקיץ הקסומה בספרד כשהייתי בת 12, בצ'ורוס פריכים ורכים גם יחד שגולגלו בעודם לוהטים בסוכר לבן. בטיילת לאורך הים היינו רוכשים את הצ'ורוס מרוכלים צבעוניים שארזו לנו אותם בניר חום עבה שהתמלא עד מהרה בכתמי שמן. באל גאוצ'ו מגישים את הפלא המושחת הזה לצד קערית ריבת חלב. שותפי הצעיר לא התעניין בנוסטלגיה או בצ'ורוס ובחר לעצמו מנת גלידת תות קרה וטעימה. גם אני כצעד של סולידריות, לא ביקשתי לטעום את הגלידה. ככה טוב לנו, אנוכיים שכמותנו.