עלה תלתן

"לאט לאט, כמו הוויסקי בגרון, התרככתי ונתתי לתחושה של מבסוטיות להשתלט עלי. בחלק מהשולחנות (שגם הם היו בגלגול הקודם חביות אלכוהול) אנשים שיחקו פוקר..." דניאל לוין מחליק לגרון וויסקי, בירה וג'ין בשמרוק

נכנסנו לאוטו והתחלנו לנסוע. לא החלטנו לאן, לא החלטנו בשביל מה. סתם, נוסעים בשביל לנסוע.
כמובן שיש כמה כללי ברזל גם בטיול מאולתר - חובה לנגב חומוס בכניסה לירושלים ואם מגיעים לכפר ויתקין עוצרים בבית הפנקייק. נסענו צפונה, הכביש היה פנוי והנוף התחלף מאפור-בטון לירוק של שדות ומושבים.
בדרך כלל נסיעות ליליות כאלה, מסתיימות אצלי בארוחה כבדה (לדוגמא - חומוס או פנקייק), אבל עכשיו התחשק לי דרינק כדי להשתחרר כמו שצריך.

"שיט", אמרתי לאור, "חבל שלא נשארנו בתל אביב, היינו קופצים לאלנבי". אור אמר שאני צריך לצאת לעוד מקומות מלבד לפאב השכונתי הקבוע. עברנו את שפיים, על איזה פאבים הוא מדבר? עלינו על מחלף איקאה ובזמן שעמדנו ברמזור אור חקר עוברי אורח איפה אפשר לשתות משהו. בשמרוק.

היות והיה יום חמישי, היו לי את כל הסיבות לחשוש שהפאב יהיה מפוצץ ודחוס, לכן קודם כל שמחתי שיש לנו מקום לשבת ולנשום. למעשה, במקום הייתה נוכחות מדויקת ורצויה של אנשים בלי להפוך לעמוס או דחוס מידי, אבל גם בלי שירגיש ריק. ישר שמנו לב שהמוזיקה במקום מעולה – R.E.M ולאונרד כהן, בלי להיטים מאוסים או גרסאות דאנס. עוד פלוס רציני מבחינתי הוא שמעשנים רק במרפסת החיצונית.

מצאנו לנו שולחן מגניב במרכז הפאב שהיה חבית יין בעבר הרחוק. נתחיל בתאורה כי זה נושא כאוב בזמן האחרון – ברור שפאב אמור להיות חשוך, אבל זה מוגזם כשאי אפשר למצוא את הכוס שלך. השמרוק היה מואר במידה מושלמת לדעתי, שגם יוצרת אווירה נעימה ובייתית.
הדבר הראשון שהוגש לנו היו החמוצים. קערית קטנה של חמוצים מעולים תוצרת המקום. הקערית חוסלה שוב ושוב (חובה לנסות את הפלפל החריף – הוא פשוט אש!).
התפריט ממוקד אבל כל אחד יכול למצוא בו את מה שהוא אוהב, אצל אור מדובר לאחרונה בקוקטיילים.
אור התחיל לגמוע גורדון-טוניק (ג'ין וטוניק) ואני עברתי מלצחוק עליו, להתענגות על הויסקי המעולה שהזמנתי – ג'ימסון 12 שהיה בעל טעמים הרבה יותר מורכבים מהגרסא הבסיסית. אור שמח שבשמרוק יודעים להכין את הקוקטייל כמו שצריך ועם אלכוהול איכותי. לא הינו רעבים, אבל גם לא רצינו לשתות על בטן ריקה, אז יחד עם השתייה הזמנו צ'יפס לוהט וטרי.

לאט לאט, כמו הוויסקי בגרון, התרככתי ונתתי לתחושה של מבסוטיות להשתלט עלי. בחלק מהשולחנות (שגם הם היו בגלגול הקודם חביות אלכוהול) אנשים שיחקו פוקר וחשבתי שבכל פאב צריכים להיות קלפים. אור שיתף אותי בתהיה האם יכול להיות שפאב קטן בנתניה הצליח לקנות אותנו כל כך מהר? אמרתי לו שלי לוקח זמן להיקשר למקום ושזה תלוי באיך שהם מוזגים בירה, אז הזמנתי לעצמי חצי קרלסברג. את הבירה ליו אותי באוזן הפיקסיז. בניגוד אליהם ידעתי שהראש שלי במקום מצוין.

"אני קם מחר מוקדם" אור זרק פתאום. ניסיתי להתחמק -"תגיד, אתה לא רעב?". להפתעתי, הנסיון העלוב שלי הצליח ואור הזמין כריך רוסטביף רציני ביותר – עם כמות בשר נדיבה ויחס נכון בין הבשר, הירקות ורוטב הפסטו. בסיבוב הבא (צ'יסרים של ויסקי עם המלצרית) כבר התחלנו להריץ בדיחות וחיקויים עם כל מיני חבר'ה מהשולחן ליד ואור הפסיק לזרוק מבטים עצבניים לשעון.
בסביבות אחת וחצי עשיתי חישוב מהיר שעד שנגיע הביתה תעבור עוד חצי שעה, סיכמנו על חצי בירה אחרון להערב, עשינו לחיים לחיי השמרוק ("עלה תלתן" באנגלית). חלק מהחבר'ה בשולחן ליד התפזרו לשיחה עם הבנות בשלוחן ליד-ליד, ככה שאור ואני – שנינו במערכות יחסים נצחיות פתחנו משחק סוער של פוקר. מעניין אם משחקים פוקר באירלנד...

אם התפקיד של מקומות כמו המייקס פלייס הוא לתת תחושה של "קפיצה קטנה לחו"ל", התפקיד של פאבים כמו השמרוק הוא לא רק לבשר שיש חיי לילה מחוץ לתל אביב, אלא גם לעשות את זה בגדול עם פאב אירי שמעלה שתי שאלות קשות: מי צריך לצאת לאלנבי ומי בכלל צריך את אירלנד?
שמרוק
אריה רגב 2, אזה''ת פולג, נתניה
09-8359591, 050-9566688