מהיר ואיטלקי

''מאגף המאפים, בחרנו בקלצונה. הקלצונה הוא מעין לחמניה תפוחה שתוכה הוצא ובמקומו הוכנס מילוי ובו כל טוב: חציל מטוגן, גבינה בולגרית, ביצה קשה ועגבניה...'' שפרה צח ובתה מרכיבות בעצמן ארוחת צהריים לתפארת בפיצה פצה

בבוקר שלמחרת ל''ג בעומר, בעוד ריח העשן נישא באוויר וארבעת ילדי נישאים על כנפי החלומות, לאחר קומזיצים שהסתיימו אי-שם בלילה, יצאתי לתל-אביב בענייני עבודה. מבעוד מועד קבעתי עם השביעיסטית שתגיע לשם גם היא לכשתקום. מובן שעד שזה קרה היה כבר צהריים, והדבר הראשון שחיפשנו היה מקום לאכול.

לא היינו צריכות לחפש הרבה – האוכל כבר מצא אותנו. התקהלות לאורך המדרכה של אבן גבירול, ליד דוכן ''פיצה פצה'', יחד עם הריחות המגרים שבקעו משם, אותתו לנו שכדאי לעצור. המשימה הראשונה – מציאת מקום פנוי – הלכה מהר משציפינו, על אף עשרות הסועדים שגדשו את המקום. הצוות משתלט על המצב ביעילות מחוייכת וראויה לציון: שולחנות מתחברים ומופרדים לפי הצורך, צלחות ריקות מפונות במהירות והמנות ''מתוקתקות'' בזו אחר זו. מה שמפתיע הוא שאיכשהו הקדחתנות הזאת לא משפיעה על האווירה הכללית הרגועה – סביבנו יושבות משפחות או קבוצות וסועדות בנחת ובלי לחץ.

מפתיע לא פחות לגלות שמאחורי השם הצנוע מסתתר תפריט שלם של המטבח האיטלקי העממי – חוץ מפיצה יש גם מרקים וסלטים, מאפים ופסטה, הכל במחירים שבין 10(!) ל-30 ש''ח למנה. הפטנט פשוט וחכם: כמעט כל המנות עשויות בשיטת ''הרכב זאת בעצמך''. אתה מציין את הגודל וההרכב הרצוי, ומקבל ארוחה שעשויה בדיוק לפי הטעם האישי ויכולת הקיבול שלך. לכל מאפה יש רשימת מילויים ורשימת תוספות, שניתן לשלב ביניהם. עבור הסלט יש טופס ובו רשימת כל המרכיבים שלו, שמהם צריך למחוק את אלו שלא אוהבים. את הפסטה, לעומת זאת, מזמינים לפי טופס בשיטה הפוכה – כזה שבו צריך לסמן את הרצוי: סוג הפסטה, הרוטב המבוקש, התוספות, התיבול, ואפילו את כמות הרוטב – יבש, רגיל או רטוב.

אנחנו ניגשות למשימה בכובד ראש. בתור התחלה, אנחנו שוקעות באכילת מרק היום, שהוא מרק אפונה סמיך וטעים, בתקווה שעד שנגמור אותו נצליח להתגבש על עצמנו. החלטה ראשונה – לוותר על סלט ולהתמקד במאפים ובפסטה, שהם עיקר ההתמחות של המקום. החלטה שניה – לנסות לגוון ככל האפשר. מאגף המאפים נבחרים בקפידה קלצונה חצילים ופיצה אישית ללא תוספות. הקלצונה הוא מעין לחמניה תפוחה שתוכה הוצא ובמקומו הוכנס מילוי ובו כל טוב: חציל מטוגן, גבינה בולגרית, ביצה קשה, פרוסות עגבניה ומלפפון חמוץ. השביעיסטית נוגסת במלוא הפה וממלמלת שזה כמו סביח משופר – מחמאה רצינית מבחינתה. הפיצה, שאותה בקשנו ''נטורל'' בלי תוספות, מצטיינת בבצק דקיק ובאיזון מוצלח בין רוטב העגבניות לשכבת הגבינה הנמסה.

את אגף המנות המוקרמות מייצגות לזניה גבינה ותרד מזה ופנה ברוטב עגבניות ושמנת – מזה. שתי המנות יוצאות לוהטות, מבעבעות ומפיצות ניחוח. לזנית התרד המעודנת מתאימה יותר להורים, בעוד שהטף (גם אם הוא כבר בתיכון) יעדיף ככל הנראה מנות על בסיס רוטב עגבניות. הפסטה של אורלב הוכנה כמו שהיא אוהבת - עם המון רוטב, תוספת של פטריות וכמות נדיבה של תבלינים ופלפל שחור טחון מעל. ''מוצא חן בעיני שזה דומיננטי'', היא מסבירה, ''ככה המנה לא משעממת''.

הקינוחים חוסכים לנו התלבטות. יש בסך הכל שניים, ואנחנו לוקחות את שניהם – פנקוטה ופונדנט שוקולד חם, שניהם מספקים סיום מתוק ונטול התחכמויות.
כשאנחנו קמות בכבדות-מה על רגלינו ופונות לצאת, אורלב מנפקת הברקה לסיום: ''אחרי כל מה שאכלנו, יש סיכוי טוב שנחטוף שפעת-חזירות''
פיצה פצה
אבן גבירול 102, תל אביב
03-5241122