תחרות טריפוליטאית

''המנה הראשונה שקיבלנו הייתה החריימה- דג ברוטב חריף ואדום. הדג היה עשוי מעולה והרוטב היה במינון חריפות מדויק...'' נדב אבידן החליט לקיים תחרות בין שורשיו הטריפוליטאים לבין הטברנה של דינו. נחשו מי ניצח...

מעולם לא הייתי אדם שמייחס חשיבות למוצא עדתי. ועדיין, במקרה של ליאור, היותו פולני היה משהו שאי אפשר לערער עליו- ולכן כל כך הופתעתי כשבא ואמר לי שהיה באירוע במסעדה טריפוליטאית, ואני חייב לבוא איתו לביקור חוזר שם. מכיוון שעבורי מדובר במטבח של אמא, ניסיתי להסביר לו שאין סיכוי שאצליח להתמסר לבישולים במסעדה, כי עם אמא אין תחרות. אבל שום דבר לא עזר, ומצאנו את עצמנו מוצאים מקום חנייה ממש מול הטברנה של דינו, בערב קיץ נעים.

כבר בכניסה זה הכה בי, הזיכרון הנוסטלגי- כאן, לפני כך וכך עשרות שנים, חגגו לאחותי את בת המצווה שלה. הנה העץ הגדול באמצע החצר, שפורש ענפיו כשומר על היושבים, והנה הבמה המוגבהת קלות, עליה עמדתי ונשאתי נאום ברכה מטופש משהו לכבוד אחותי...
בזמן שאני מתרפק על זכרונות העבר, תפס אותי פתאום משהו חזק יותר- ריח האוכל מהמטבח. מהר מאוד סידרתי מחדש את העדיפויות שלי לשארית הערב, והתיישבנו לנו לשולחן. לא עברו שתי דקות, וניגש אלינו בחור צעיר וחייכני: ''אהלן, אני דינו, מה שלומכם?''. ''אתה דינו''? שאלנו בספק, ''דינו לא אמור להיות המבוגר האחראי פה''? ''כן'', ענה לנו, ''אני הנכד של דינו שהקים את המקום''. מסתבר שהמקום קיים ''רק'' 60 ומשהו שנים, אפילו קצת יותר מהמדינה. בשלב זה ליאור כבר אותת לי בחוסר סבלנות, והבנתי שהגיע הרגע- המטבח של אמא הולך לעמוד בתחרות הרצינית הראשונה שלו.

המנה הראשונה שקיבלנו הייתה החריימה- דג ברוטב חריף ואדום, מנה קלאסית של המטבח הטריפוליטאי. ליאור, להפתעתי, הפגין כבר מהביס הראשון מיומנות גבוהה בניגוב הרוטב בלחם, וכשטעמתי הבנתי למה. מצטער אמא, אבל אין מה לעשות- בסיבוב הראשון התוצאה היא אחד אפס לטובת דינו. הדג היה עשוי מעולה, הרוטב היה במינון חריפות מדויק, כזה שמורגש, אבל לא מריץ אותך אדום אל קנקן המים הקרוב (למרות שאני מניח שיש כאלו שזו תהיה תגובתם. זה בפירוש רוטב חריף ולא סתם פיקנטי), הלחם שהוגש היה טרי וטעים, בקיצור כיף אמיתי.

במקביל לחריימה קיבלנו גם את השתייה שביקשנו, טובורג מהחבית, ולצידה קנקן קטן של ערק עם שתי כוסות צ'ייסר, שנוכל לדאוג לתדלק את עצמנו במשך הערב. אצל הטריפוליטאים הערק הוא חלק חיוני מהעניין, וכמעט אי אפשר בלעדיו, כך שהתווספותו לשולחן הייתה בגדר חיזוק מבורך. אחרי שסיימנו את החריימה, דינו הביא אלינו את גולת הכותרת- קוסקוס עם מפרום, וקוסקוס עם טבחה שחורה- גם זה וגם זה מהווים את שתי הדרכים האפשריות להגשת קוסקוס, כפי שאני זוכר עוד מסבתי. עם המנות הוגשו גם מבחר סלטים לשולחן, ובינהם סלט חצילים מיוחד, לימון כבוש, צ'רשי, סלק ועוד. הקוסקוס היה מצוין, גם המפרום וגם הטבחה השחורה כתוספות עשו את שלהן וגיוונו את המנה הכל כך אהובה הזאת. תוצאת התחרות מול המטבח של אמא בסיבוב השני- תיקו, וגם זה רק בגלל שבאמת שאמא יודעת להכין את הקוסקוס של סבתא, ובזה באמת אי אפשר להתחרות ברצינות...

אחרי עוד כוס של בירה, ועוד כמה צ'ייסרים של ערק, קפץ אלינו דינו לראות שהכל כשורה. בין בדיחה לבדיחה, דיברנו קצת על מסעדות, לקוחות, אהבות, ומה שבינהן. כך למדתי שהטברנה מהווה שם דבר בארץ בכל הנוגע למטבח טריפוליטאי, ומשמשת כמגנט ללקוחות חוזרים מכל רחבי הארץ, כולל כמה שמות ידועים מאוד, וגם שמי שעושה אירוע בטברנה מרוויח בגדול- גם בגלל האוכל המשובח, גם בגלל השירות הנפלא, גם בגלל שדינו, ככל הנראה, חושב אך ורק על דרכים להוציא את הלקוח הכי מרוצה שאפשר, אבל בסופו של דבר, מי שעושה אירוע אצל דינו יוצא מורווח, כי שכל האורחים יוצאים מבסוטים, אז אתה יודע שהיתה לך הצלחה אמיתית שלא תישכח במהרה.

את הערב קינחנו בגלידת דינו- גלידת וניל שמעליה הוזלף הרוטב האדום של המלבי. כמה פשוט, ככה טעים. ואם יש משהו שלמדנו הערב, זה שלא צריך לסבך הכל כדי ליצור חוויה מושלמת, להיפך- סוד הקסם טמון באותנטיות ובפשטות. ואיזה קסם מציעה הטברנה של דינו... כבר יותר מ 60 שנה!
הטבנה של דינו
יחזקאל קזז 25, אור יהודה
03-5336004 , 050-5602558