לקשקש ביידיש

''הפטוצ'יני היו עשויים היטב והרוטב היה קרמי וסמיך, כפי שמצופה מרוטב שמנת. בנוסף, הוא הצטיין במרקם עשיר של פטרוזיליה, בזיליקום ועשבי תיבול...'' דניאל לוין מתפעל מנוף עוצר נשימה, הנשקף מקפה אינגאלע בנתניה

אישית, אני לא חסיד של תרבות אורבנית, אבל ליאור התעקשה לשכנע אותי שיש לנתניה קסם מיוחד. ליאור החליטה לרכז את המאמץ המלחמתי דווקא במרכז העיר, ולא באזורי הבילוי החדשים. המדרחוב של נתניה אולי לא נחשב כמו זה בנחלת בנימין, אבל יש לו יתרון בולט על המתחרים התל אביבים שלו – הוא מגיע ממש עד הים, שהיה באותו בוקר בצבע כחול עמוק.
בשנים האחרונות, לצד הדוכנים הקבועים, התחילו להתאסף גם אמנים שונים ומידי פעם גם מוזיקאי שצובע את הרחוב בג'אז.

הטיול שלנו התארך מהמתוכנן ונהיה כבר צהריים. אף אחד מבתי הקפה הסמוכים למדרחוב לא משך אותנו באופן מיוחד ולכן עלינו צפונה במקביל לטיילת. אחרי חמש דקות של הליכה איטית וקיטורים עזים, ליאור התיישבה תחת שמשייה רחבה ידיים, בבית הקפה הראשון שראתה. התפריט ציין שהמקום נקרא ''אינגאלע'' והבנו שהיידיש משחק פה תפקיד.

לכל המלצריות במקום היה זר פרחים על ראש. שבועות! קפצנו יחד. החלטנו לנצל את ההזדמנות כדי לאכול ארוחת חג. פתחנו בפלטת גבינות נדיבה מאוד שכללה גבינת קממבר, רוקפור, בולגרית, צפתית וגבינת שמנת מתובלת בעירית ושמיר. לצד הגבינות הוגש גם לחם דגנים שהשתלב נהדר עם הגבינות. למזלנו הלחם לא היה ענקי כי בקלות היינו נסתמים לחלוטין. פלטת הגבינות פתחה לנו את התיאבון אך היא יכולה להתאים גם כנשנוש קל לצד יין או כוס קפה. המלצרית (שהתגלתה כמועילה במיוחד) הציעה לנו להסתובב לכיוון מערב ופתאום שמנו לב שבית הקפה משקיף מעל הטיילת אל הים הכחול. ליאור התלהבה מהמיקום הפנטסטי ולגמה מהשייק הזמינה – מלון ואגס על בסיס חלב, שהיה פנטסטי לא פחות. סולידי כהרגלי, שתיתי מיץ תפוזים טרי שנסחט במקום.

בעיקריות דרכנו התפצלו. ליאור התלבטה בין מגוון הפסטות והרטבים ולבסוף בחרה בפטוצ'יני שמנת-פסטו. הפטוצ'יני היו עשויים היטב והרוטב היה קרמי וסמיך, כפי שמצופה מרוטב שמנת. בנוסף הוא הצטיין במרקם עשיר של פטרוזיליה, בזיליקום ועשבי תיבול. המנה הייתה נדיבה מאוד ויכולה להספיק בקלות לשני סועדים רעבים.
אני מרדתי לחלוטין ברעיון ארוחת השבועות של ליאור והזמנתי רול טונה, שהומלץ בחום על ידי המלצרית. באינגאלע, קרה משהו טוב לרול הטונה. מיד עם ההגשה בולט לעין המשחק בין רול מלוח לקינוח מתוק בסגנון בלינצ'ס (ניחשנו שמדובר בהשפעת עדות היידיש למיניהן) – מעל לבצק המתקתק הוזלף סירופ מייפל בטקסטורה שהזכירה פסים של אפיה. ניגוד הטעמים, לכאורה, התברר כפרשנות מקורית ומוצלחת לסלט הטונה המוכר. בתוך הרול היו גם ביצה ומעט ירקות שאווררו את המנה. לצד הרולים הגיע גם סלט ירקות טרי, שליאור חיסלה בשניות. אני יכול להעיד שהיא מאוד נהנתה מהירקות ומהרוטב החמצמץ שהוגש לצידם.

בעודי נוגס ברול שלי, קלטתי את ליאור והמלצרית מתדיינות על הקינוח. מסתבר שאחרי שבחרתי במנה בלתי גבינתית בעליל, ליאור לא סמכה עלי בעניין הקינוח. יחד עם המלצרית היא נכנסה לבית הקפה שם עמד מקרר גבוה עם מגוון עוגות וקינוחים.
היא אישרה שהזמינה עוגת גבינה, כמובן, וביקשה שאסיים את המנה שלי כיוון שהיא לא הולמת את רוח החג.

הקינוח שהונח על השולחן היה עוגת גבינה קרה תוצרת בית, עם עיטורי בצק רך ומתוק. בצדדים היו שתי גבעות קצפת, מעליהן הוזלף רוטב פירות יער. המנה הזו פתחה בינינו מלחמה קטנה על כל ביס ובעיקר על הרוטב המתוק-חמוץ, שהעשיר מאוד את המרקם הרך של העוגה עצמה. אין ספק שהעוגה הזו נכנסת בקלות לאחת משלוש עוגות הגבינה הטובות שאכלתי בחיי, אבל אני שומר את הזכות להכריע סופית רק אחרי שאטעם ממנה שוב...

בדרך חזרה שמתי לב שעל בטן מלאה, העיר נראית הרבה יותר נעימה ומזמינה. החג עמד להיכנס ובעלי החנויות והדוכנים עזבו את הרחובות שנשאו עכשיו אווירה שלווה. משהו מאוויר הים הנעים שנשב עלינו באינאלע ומאותה עוגת גבינה נהדרת, השאיר בי רוגע של חג.
אינגאלע
שדרות ניצה 8, נתניה
09-8329470