Skip Navigation Linksראשי > מסעדות בעולם > מסעדות בארה"ב> מיכל אדר מספרת חויות ממסעדות בעולם

צ'או לסטייקים


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

"בפוגו דה צ'או לא נותנים לך לשבת דקה עם פה סגור בלי נתח בשר בתוכו. המלצרים מתרוצצים עם שיפודים מכל טוב והלקוחות כל הזמן טועמים עד שהבטן מתפוצצת...." מיכל אדר מספרת חוויות מ"פוגו דה צ'או", מסעדת בשרים בארה"ב

פוגו דה צ'או הינה מסעדת סטייקים ברזילאית שסניפיה פרוסים בכל רחבי ארה"ב. אני הסתערתי על הסניף באטלנטה, ג'ורג'יה, ולמרות שאינני חובבת בשר מושבעת הצטערתי שאין לי קיבה כפולה, כי לא הפסקתי לאכול ולהתענג על חגיגת הבשרים הנפלאה הזאת.
הקונספט של מסעדת הבשרים החושנית הזאת עלה בדרום ברזיל, שם נולדו מקימי הרשת. הרעיון: צלייה מיוחדת של נתחי הבשר באש פתוחה ובאווירה משפחתית מסביב. קצת מזכיר את ה"על האש", הגרסה הישראלית, אך רחוק ממנה שנות אור. בעוד שהישראלים הורגים את נתחי הבשר על האש ושורפים אותם, הרי שהברזילאים משחקים משחק של אהבה עם נתחי הבשר והם מגיעים לשולחן תוססים ורכים.

ברזיל, במיוחד בחלקה הדרומי, ידועה כמדינה אוכלת בשרים. שיטת הצלייה עוברת מאב לבן כמסורת קולינרית. זהו סוד אמיתי העובר מדור לדור כבר שלושה דורות.
ב- 1979 נפתח הסניף הראשון בפורטו אלגרו בברזיל, עם מטבח של מיטב מסורת הצלייה, עם התמקדות בשירות לקוחות. הסניף השני נפתח ב- 1985בסן פאולו והסניף השלישי כבר התמקם בדלאס, טקסס. מאז נפתחו עשרות סניפים ברחבי ארה"ב והשאר – היסטוריה.

הדבר הבולט ביותר בפוגו דה צ'או, הוא השירות המתמשך. בקיצור, לא נותנים לך לשבת דקה עם פה סגור בלי נתח בשר בתוכו. המלצרים מתרוצצים עם שיפודים מכל טוב והלקוחות כל הזמן טועמים עד שהבטן מתפוצצת. הבסיס הוא טעימות חושניות משיפודים תוססים. אין תפריט ואין מנות. הפתיח הוא מזנון סלטים ומנות ראשונות מכל טוב, בעיקר ירקות ונתחי בשר קרים.
כל לקוח מקבל שני מטבעות מתכת: האחד בצבע אדום והשני בירוק. זהו ממש משחק חמוד. המלצרים מסתובבים במסעדה עם שיפודים שונים, אם הלקוח מעוניין בשירות הוא ירים בידו את המטבע הירוק ומיד יגש אליו מלצר עם שיפודים מסוג מסויים. אם הלקוח רוצה להמתין הוא ירים את המטבע האדום וכך המלצרים המסתובבים לא יגשו אליו. וכך מסתובבים המלצרים עם נתחים שונים ומאביסים את האורחים ללא הפסקה. אם לא תרימו מטבע, ימשיכו לגשת אליכם.

פצחנו במזנון הסלטים הגדוש. בחרנו בסלטי פירות ים, סלט ירקות ברוטב ויניגרט חמצמץ רווי חרדל משובח, הוספנו ירקות חרוכים בגריל, כגון בטטה נימוחה, חציל וקישוא ואפילו סלט צדפות.
חזרנו שוב בשביל שעועית ירוקה חרוכה מוקפצת ואספרגוס ירוק פריך ובן זוגי הוסיף סלט צדפות נפלא מתקתק קמעה. לא התאפקתי וחזרתי למזנון בפעם השלישית כדי להעמיס דגים מעושנים ועגבניות פרוסות עם רוטב שום הורס.
החלטנו לעשות הפסקה ולהתמקד ביין הבורדו הצרפתי שהזמנו, יין אדום עם ניחוחות עמוקים, המחליק בעקצוצים על הלשון ומוחק את טעמי המנות הראשונות. אחרי מספר דקות התחילה חגיגת הבשרים האמיתית. שיפודי פילה מיניון עטופים בבייקון חריף קמעה. נתחי הטנדרליון התמוססו בפה ברגע שבאו במגע עם הלשון. זה לא דמה לשום דבר שהכרתי, אפילו לא לברביקיו שלי בבית. המשכנו בשיפוד נתחי סירלוין עגולים בשם פיקנהה אשר רוססו במלח ים גס ושום, גן עדן של רכות.

בן זוגי היה עדיין בתחילת דרכו והרים את המטבע הירוק. או אז נחתה על צלחתו מנת צלעות רכות רוויות מיצים עם מעט פלפל ומלח גרוסים. אני לקחתי פסק זמן ושטפתי את תאוות הבשרים בבורדו הלוהט.
טעמתי מלחם הגבינה החם והנמוח והפירה שנחת בצלחתי. פירה תפוחי אדמה צעירים עם קרם פרש ובצל ירוק. הפירה הטוב ביותר שטעמתי מימיי.
אזרתי אומץ והרמתי את המטבע הירוק. מלצר עם שיפודים הגיע אלי במרוצה והניח על צלחתי שיפוד נקניקיות מבשר לבן שהרגע הוצאו מהמחבת, מתובלות וחריפות מעט אבל מדהימות. כל לעיסה פתחה עולם חדש של טעמים מעושנים. אזרתי את שארית כוחותי ולא ויתרתי על צלעות הטלה, כשבן זוגי מצטרף אלי. צלעות הטלה היו קטנות ועד מהרה הרמנו שוב את המטבע הירוק כדי לבקש מנה נוספת. נתחי צלעות הטלה היו חרוכים קמעה מה שנתן להם טעם עמוק, חיסלנו אותן כמו גרעינים.

איכויות הבשר הן יוצאות דופן והוא מוגש כמעט ללא רטבים, ומתובל רק במלח ופלפל. הבשר נצלה לדרגת מדיום ולכן מכיל את כל המיצים ולא מאבד את טעמו. האווירה במקום שמחה, רווית יין, והמלצרים המסתובבים עם שפע שיפודי הבשר מטפטפים כל טוב.
לא וויתרנו על המנות האחרונות, המוצגות אף הן במזנון קינוחים. איזו התעללות להגיע לשם כשהבטן מתפוצצת והעיניים כלות. בן זוגי קינח בפרפה פפאיה עם רוטב קסיס ואני בחרתי בקרם שוקולד רווי ליקר קפה. השוקולד התאים בחושניותו לסיום חגיגת הבשרים. לסיומת, חלקנו סלט פירות רווי פינקולדה – ולא יכולנו לזוז. קוניאק צרפתי איפשר לנו להמשיך לשבת ולתת לעיניים לשבוע.
פוגו דה צ'או אינה מסעדה שאפשר להתענג עליה מדי שבוע. זהו ערב כבד, לכל הדעות, אך ראוי.

המקום גם נפלא לחגיגת אירועים. יש משהו באוויר שמחבר אותך לחגיגת הבשרים הבלתי פוסקת. הבטחתי לעצמי שאחזור לשם ובהקדם.
מיכל אדר היא מנהלת חברת Signon, המתמחה בניהול השירות למסעדות, בתי מלון וחברות תעופה.