אור במגדלור


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''אחרי שאכלנו והראש היה קצת מסוחרר מאלכוהול, נשענו על הכריות הרכות, התמסרנו לריח הנרגילות המתקתק ונתנו לכבדות להשתלט על איברנו...'' שירי טוב יצאה לטיול לילי בסמטאות יפו העתיקה וגילתה את המגדלור, בר שמחמם את הלב

ימים מבלבלים עוברים עלי ומסתבר שגם על חצי מדינה. יום עם מבול שמתקיף אותך מכל עבר, ויום של שרב שעוטף אותך במחנק. יום אחד אתה עובד ויום אחר כך אתה מובטל. איך אפשר לתפקד בתנאי חוסר הודאות הללו?! אפילו אי אפשר לתכנן מתי כדאי לתלות כביסה! בחורה מעודנת שכמותי לא שורדת במצבים כאלה, ובאין מענה או תשובה ודאית, נכנע גופי לשפעת ונפשי התמסרה (שוב) לפיג'מה ונעלי בית.

''צאי כבר מהבית!'' צעקה לי לירון, בת הדודה הקטנה שלי דרך החלון. ''את לא יכולה להתחבא מתחת לשמיכות כל החורף!''. לירון עברה לגור לידי לא מזמן, אחרי שסיימה מערכת יחסים ארוכת שנים עם בחור לא רע, שכנראה היה טוב לבב מדי בשבילה. עכשיו היא החליטה ללמוד הדרכת טיולים, ביום, ולהרחיב את ידיעותיה על בני המין השני, בבארים תל אביביים, בלילה.

באותו לילה לירון לקחה אותי לטיול בסמטאות יפו העתיקה. היא הייתה צריכה ללמוד בעל- פה סיור בסמטת המזלות, ואני הייתי צריכה מישהו שיכוון אותי, לא משנה לאן. אני לא כל כך זוכרת מה היא הסבירה לי, אבל כן זכור לי שנמשכנו אחרי ריח נרגילות מתקתק, אל תוך בר מחמם את הלב שנקרא ''המגדלור''. מעולם לא ביקרתי במקום הזה, אבל הוא נתן לי תחושה נינוחה של בית.

יותר מהכל, מצא חן בעיני שהיו פזורות בכל מקום כריות וספות. מיד מצאתי את מקומי והתרווחתי בנינוחות, כאילו אני יושבת בסלון ביתי (רק בלי הטישו והשלט). המוזיקה ברקע הייתה במידה שאפשר ליהנות ממנה וגם לזכות לדבר עם האדם שיושב לצדך, במקום להרגיש בודד כל הערב. לירון ואני בחנו את תפריט האלכוהול המשובח, לא היו בו כל המשקאות בעולם, אבל היה בו כל מה שיכול לעשות לך טוב, בלילה חורפי, שרבי, או במצבי חוסר ודאות. לירון הזמינה וויסקי ג'יימסון (היא תמיד הייתה קשוחה הבחורה הזו) ואני הזמנתי את קוקטייל הבית. הברמן של המקום כנראה מאוד נדיב, כי לירון קיבלה כמות של וויסקי שיכולה להפיל גם את ג'ים מוריסון שהתנגן ברקע, לקרשים, ואני קיבלתי קוקטייל על בסיס פירות חלב ורום, שהספיק לי לכל הערב.

לירון הייתה מבולבלת, גם אלכוהול טוב, גם מוזיקה טובה, וגם אפשר לדבר... היא כבר הרבה זמן לא חוותה שילוב כזה במקום אחד, וכנראה מתוך בלבול, היא סיפרה לי כמה פרטים מפוקפקים (שיועברו מיד אל אמא שלה, ויתועדו בעבודת השורשים המשפחתית) על חייה התל- אביביים.
מסביב לנו, היו הרבה אנשים עם סיבות לחגוג: חבורת בנות בשיא מסיבת הרווקות, מפגש חברתי של קבוצה אחרת, ואיזו מסיבת יום הולדת אחת. ''אולי תמצאי פה חתן'' נפלט מפי ביטוי לא רצוני של דאגה פולנית. היא החזירה לי מבט מלא טינה. ''טוב, אז לפחות תאכלי משהו'' (הפעם זו הייתה נימה פולנית מתגוננת). הזמנו שניצלונים, רק כדי לדכא רמז של רעב שהתחיל להציק, ומצאנו את עצמנו מול צלחת ענקית עתירת ירקות ושפע של רצועות שניצל פריכות בסומסום.

אחרי שאכלנו, והראש היה קצת מסוחרר מאלכוהול, נשענו על הכריות הרכות, התמסרנו לריח הנרגילות המתקתק, ונתנו לכבדות להשתלט על איברנו. הלוואי ומישהו היה מרים אותי משם היישר למקומי הקבוע מתחת לשמיכות בבית. זה היה ערב נעים גם לי וגם לה. בדרך חזרה, רוח על סף שבירת שרב ליוותה אותנו הביתה. נפרדנו בפינת הרחוב, והיא חייכה אלי. מעניין אם היא הייתה ממשיכה לחייך לו ידעה איזה מידע אני מתכננת להפיץ עליה במשפחה כבר בבוקר למחרת!!
המגדלור
שמעון בורסקאי 3, תל אביב
03-6835588, 050-6871665, 050-5567899