הפינאלה של סודפה

''על הצלחת הונחו בהרמוניה אסתטית כובשת פילה, צלע וגלילי סינטה ברוטב הבית. פלפלים קלויים, אורז וצנוברים קישטו בטעם ובצבע את המנה...'' רותם רוזן ובעלה סיימו סופ''ש מוצלח במסעדת סודפה בנצרת ונהנו מכל דקה

כל-כך רצינו לטייל בגליל, לנעול נעלי ספורט ולטפס במעלה איזה נחל, לראות את מערת הנטיפים במעונה. הכל כבר היה ארוז ומוכן לטיול זוגי למיטיבי לכת. ואז הגענו לצימר וראינו את הג'קוזי...
כעבור שעה שעתיים גשם זלעפות הציף את כל החצר המדהימה מסביב לצימר הקטן שלנו, בפסגת הצוק.
ככה יצא שכל סוף השבוע לא זזנו מהצימר והתרפקנו על הנוף שאנחנו הכי מכירים בעולם: הוא ואני.

בצאת השבת הגשם נחלש, ואז באה ההכרה שחייבים לטעום מנצרת קצת לפני שממשיכים לתל-אביב.
הדרך לעיר העתיקה בנצרת הייתה מפותלת ורווית נופים אחרים של ירוק ואבן. נכנסנו למסעדת סודפה דרך חלל אבן מקושת מהמאה ה-19, עם תקרות גבוהות ישנות ועיצוב מודרני לגמרי: ספות לבנות מבהיקות, נברשות קלאסיות ותמונות קלילות המעטרות את קיר האבן הכבד. יש משהו בחלל המרשים הזה שסוחף ומנתק: מחד ביסטרו אלגנטי עם אמירה איטלקית, ומאידך טאצ' אוריינטלי שמשתקף במנות, באנשים, בחמימות הכל-כך אופיינית. המסעדה הייתה עמוסה עד אפס מקום. התמקמנו בפינה שקטה, מתמסרים לריחות, נפרדים מהחופשה שחמקה לה מבין האצבעות, נכונים לפנק את עצמנו בארוחת ערב משובחת שתקל, ולו במעט, את הטלטלה של בוקר יום ראשון.

למנה ראשונה הזמנו את סלט סודפה. אני, שכנראה בתוך תוכי עוד חולמת להיות שף, שוב הוספתי שדרוגים קלים. הסלט הגיע גדול ועשיר בירקות טריים ופירות עונה מתקתקים: חסה, עלי בייבי, נבטים, תפוחים ותאנים מיובשות ברוטב ויניגרט הדרים. בהברקה שלי התווספו למנה גם אגוזים ונתחי גבינת פטה גדולים מצופים ומטוגנים. לצד הסלט הוגש לנו לחם הבית בדמות פוקאצ'ה איטלקית טרייה מהתנור.
שילוב הטעמים המלוח והמתקתק, ארומת ההדרים והגבינה המותכת הנמסה בפה היה פשוט מופלא. בכלל, מבחינתי אין כמו סלט מלא טעמים כדי לפתוח את התיאבון, לגרות את הדמיון ולהשאיר מקום לעיקר- הבשר כמובן. מפאת ההתמכרות לסלט הזה שכחנו את עצמנו וממש לא עצרנו עד הפירור האחרון, אבל הי, אנחנו בארוחת סוף החופשה שלנו, זה לא הזמן לשים גבולות.

המלצר, שהיה מרוצה עד מאוד מהצלחת הריקה שלנו המליץ לנו על העיקריות. הזמנו שתי מנות שונות בתכלית זו מזו: משולש סודפה ורביולי גבינות. משולש הסודפה שנחת על שולחננו הצדיק לגמרי את השבחים של המלצר והציפייה שלנו. על הצלחת הונחו בהרמוניה אסתטית כובשת פילה, צלע וגלילי סינטה ברוטב הבית. פלפלים קלויים, אורז וצנוברים קישטו בטעם ובצבע את המנה. שמחנו שחסכנו מעצמנו את הבחירה בין מנות הבשר: הפילה היה עסיסי ולא שומני, הסינטה הייתה במרקם בשרני סטייקי, כזה שצריך ללעוס, והצלעות היו שומניות ושמנמנות, נוטפות ארומה וטעם. את הטעימות האיטיות שילבנו עם החטיפות מצלחת הרביולי. במנת הרביולי צפו רביולים ממולאים בגבינת ריקוטה ופרמזן, ברוטב עגבניות, שמנת ובזיליקום. המנה הראשונה היא מנת חלקם של קרניבורים, ואילו השנייה חגיגה לאוהבי גבינות מושבעים. מכיוון שאנחנו מפונקים ונמנים על שתי הקבוצות, ובנוסף לא זוג מאוד החלטי, החלטנו ללכת על כל הקופה ולטרוף (תרתי משמע) משני העולמות.

כשהגענו לדילמת הקינוח חששנו ליפול מהרף שהוצב עד כה. שיחה קצרצרה עם המלצר שלנו שמה קץ לכל הלבטים המיותרים: ''חובה, אבל חובה להזמין את קינוח הבית שלנו''. למען האמת, במשך כל הערב ראינו את המנה היפהפייה הזו עושה את דרכה לעבר שולחנות אחרים והתמלאנו קנאה. פתאום שרר שלום. לא היה זכר למאבקי הקינוח השוקולדי או הקרמי ונילי בסוף הארוחה. ''זה קינוח הבית שלכם?'' בעלי שאל והצביע על הקינוח המושחת שחוסל כהרף עין בשולחן לידנו. ''בדיוק זה''... עשר דקות נצחיות חלפו עד שהיפהפייה נחתה מולנו- מנת שף מעודנת עם קריצה למטבח האוריינטלי: מצע תמרים, עליו מגדל ענק של גלידת שמנת וניל מעולה, בעיטור ערימת שערות חלבה וסירופ סילאן. הקינוח הזה היה פינאלה מנצח, מושלם. הגלידה הייתה רכה וקרמית ונצבעה בטעם החלבה המשכר והסילאן הסמיך. שנינו ביחד לא הצלחנו לסיים את כולה. לא יאומן. אולי פשוט, באופן לא מודע, רצינו להשאיר טעם של עוד וסיבה טובה לחזור לכאן. כבר למחרת בעלי התקשר אליי לעבודה ואמר לי בטון מאוכזב: ''לא חבל על שני הביסים האלה שהשארנו שם בצלחת. הא?!''

סודפה
ככר המעיין, נצרת
04-6566611