הלומת אלכוהול

''בשלב זה הבר כבר היה מלא עד אפס מקום, האלכוהול כבר הפעיל את קסמו, ובין שנאפס לפיג'לינג או מרטיני פצחנו במחול סוער...''. שיר כידן מנסה לשחזר, ממוחה הלום האלכוהול, את עיקרי הדברים של הערב שבילתה באוקונור, פאב אירי בראשל''צ

כתל אביבית, כשאני יוצאת לפאבים אני בדרך כלל לא יוצאת מתל אביב, פשוט משום שאין בכך צורך. העיר ללא הפסקה יודעת לספק מספיק אטרקציות משלה. עם זאת, ביום חמישי האחרון חרגתי ממנהגי ויצאתי לאוקונור בראשון לציון. פאב אירי בהגדרתו, שזה בעיקר אומר שתוכלו למצוא בו כל סוג של בירה שתוכלו להעלות על דעתכם. אם תהיתם מה קובע את אופיו של בר, מסתבר שזו המוסיקה. היא זו שתקבע את סוג האוכלוסייה שתפקוד את המקום, וכפועל יוצא מכך - גם את סוג האינטראקציה שבין המבלים. ברמן וברמנית בלונדינים עד מאוד נראו נהנים מאוד זה בחברתו של זו, ודאגו לתרום לאווירת הכיף הכללית. מפלס הערסים הנמוך יחסית הבטיח טובות (אם כי, כצפוי, הערס היחיד שהסתובב במקום מצא את דרכו ישר אלי...) - ואלה אכן לא אחרו לבוא

כדי שהאלכוהול לא יעלה לנו מהר מדי לראש, החלטנו לבדוק קודם את הנשנושים שיש למקום להציע. טורטייה עוף במרינדה שהזמנתי הייתה חגיגה לחיך. הבצק עטף יפה את העוף העסיסי, שרוטב המרינדה ניכר בו אך לא נטף מתוך הבצק. סלט ירקות ירוקים ועגבניות שרי הוגש עם המנה, ממש כאילו היינו במסעדה במרכז תל אביב.

חברתי הטובה השכילה להבין שעל אף כל הכרזותיי על דיאטה ממשמשת ובאה - חסרה צלחת צ'יפס על השולחן. עם בקבוק בירה ביד וחיוך היא דאגה לסגור עניינים עם הברמן, ותוך דקות נחתה על השולחן סלסלת צ'יפס חם, עם ערמות רטבים, וצלחת ריקה שבה היא ערבבה מידות מדויקות של קטשופ ומיונז, זכר לימי המקדונלד'ס הרחוקים. כמובן שטענותי כנגד הזמנת צ'יפס נשתתקו באחת. האמת היא שבשנים האחרונות כבר קשה לי לשחזר את אותה הנאה נושנה מצ'יפס שליוותה אותי רוב חיי, וכן הפכתי חשדנים כלפי אותה הבטחה צהובה שלאחרונה אכזבה אותי כה רבות. אבל הצ'יפס באוקונור היה קריספי וחם, כמו שאני אוהבת, לא יבש מדי ובהחלט לא טבול בים של שמן. סלסלת הצ'יפס הייתה גדולה דייה כדי שנוכל להתחלק בה שתינו, לנשנש ממנה כל הערב ולהשאיר שאריות. או לחילופין, היא מתאימה לאדם רעב במיוחד.

בעוד שאני מעדיפה לשבת על הבר ולתצפת על היחסים בין הברמנים הבלונדינים, או על המוני הרוקדים מסביב (בכל זאת, יום חמישי בלילה), חברתי מעדיפה תמיד להתעניין בחיי הסובבים אותה. הברמן שמולה היווה את המטרה הקלה ביותר, וכפועל יוצא מיחסי הידידות שרקמה איתו - קיבלנו יחס מועדף, ושוטים של שנאפסים בטעמי אספרסו, מלון ועוד זרמו לכיווננו. בשלב זה הבר כבר היה מלא עד אפס מקום, האלכוהול כבר הפעיל את קסמו, ובין שנאפס לפיג'לינג או מרטיני פצחנו במחול סוער.

באחת ההפוגות בריקוד, החלטנו להזמין את עוגת השוקולד שמציע המקום. בכל זאת, עוגת שוקולד בפאב? זה נשמע מעניין. אני לא יודעת מאיפה הביאו את העוגה הזו, אך אני פונה בקריאה נרגשת לכל בעלי המסעדות ובתי הקפה בתל אביב: אנא! החליפו את סופלה השוקולד המשעמם בעוגה הזו! עוגת שוקולד גדולה, בשרנית ולא יבשה, המכוסה שכבה עבה של קרם שוקולד אמיתי. בשלב זה, המחשבה שאני עוד צריכה לחזור לתל אביב התחילה להעסיק את מחשבותי, אך נאמנה לכלל הברזל שלא מפקירים עוגת שוקולד בצלחת המתנתי עד שהצלחנו לחסל אותה בכוחות משותפים.

שמנות מאוכל והלומות אלכוהול דידנו לכיוון המונית, כל מונית שתיקח אותנו באמצע הלילה לתל אביב. כי הרי כשהבילוי מסתיים, הדבר הטוב ביותר שיש לראשון לציון להציע הוא הכביש המוביל לתל אביב.

אוקונור
משה בקר 15, אזור תעשייה ישן, ראשון לציון.
03-6962480