Skip Navigation Linksראשי > סדנאות בישול > סדנאות אפיה> סדנת מאפיה השמרים של פורשף

לא קופאת על שמריה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''המאפה הראשון שלמדנו להכין היה דייניש ריבת שזיפים. אני ויפצ'וק, זוגתי לאפייה, מרחנו ריבה על גבי הבצק, ומאוד השתדלנו שלא יראו אותנו מלקקות את האצבעות...''. שירי טוב הסתחררה מהריח, ומקלות ההכנה, בסדנת מאפי השמרים של פורשף

בוקר של יום שישי, באחד מסופי השבוע האחרונים של הקיץ, ואני ויפצ'וק הולכות לסדנת מאפי השמרים של פורשף. ההכרעה לגשת לסדנה נפלה כמה ערבים לפני כן, כאשר הרגשנו רמזים של רוח קרירה נושבת במרפסת. חורף תמיד משרה עלינו דכדוך - הבגדים הכבדים, הסרבול, האכילה האינסופית שמביאה איתה כמובן, עלייה במשקל. הפעם, החלטנו אני ויפצ'וק, שאין טעם להלחם בזה. באשר נפלנו, נפלנו! אבל אל תוך החורף המתקרב, ניפול בכבוד, בסטייל, נפילה עם משמעות. בחורף הזה לא נבלוס בליסה סתמית מול הטלוויזיה, אלא בליסה איכותית, חמה ומתוקה.

למען האמת, הסיבה העיקרית שבגללה החלטנו ללכת לסדנה ולא לעשות זאת תוך לימוד ותהייה היא שאני נטולת כשרון ויכולות טכניות במטבח, וליפצ'וק תמיד קורים דברים הזויים שעלולים להסתיים בפציעה, שבר, שריפה או מעצר. שתי בנות כמונו לא יכולות לעשות החלטות גורליות סתם כך, ההחלטות צריכות להיות מחושבות, מדודות ומלוות בהדרכה. לכן, הטלנו את הלימוד על כתפיה של שף-קונדיטורית חני לשם, יחד עם כוס קפה ועוד כתריסר אנשים מנוסים פחות או יותר ברזי האפייה סביבנו. לפנינו הייתה מונחת חוברת מתכונים מנומקת ומפורטת בצורה מפתה עד כדי כך, שלא האמנתי שבעוד שלוש שעות אני אוכל לממש אותה בעצמי.

את המנחה, חני לשם, אני ויפצ'וק מכנות מאז אותו מפגש ''האלכימאית''. היא התחילה בהסבר מפורט על טבעם של השמרים, צרכיהם וגחמותיהם: איך כדאי לשמר אותם, לחמם אותם, לערבב אותם ולהאכיל אותם, כדי שיהיה אפשרי לאכול אותם. כך התברר לי ששמרים הם יצורים יותר מורכבים מבני אדם, ולי היה נראה כאילו לאפות בחורף זה יהיה כמו לגדל חיית מחמד מאוד מפונקת. למדנו איך לערבב אותם, איך לזהות לישה מספיקה, איך מומלץ לאפות אותם, ולאלה שחושבים לטווח הרחוק - איך כדאי להקפיא אותם.

אחרי ההסבר, החלה חני, במיומנות אינסופית, במלאכה. ברגע זה נעשה ברור מאוד מדוע היא החליטה להתחיל בהסבר ארוך לפני העשייה הפרקטית - וזאת משום שמרגע שהיא החלה להרכיב חומרים יחדיו, התשוקה למתוקים של כולם בחדר עלתה על גדותיה, ומצב רוח היתולי שאפף אותנו לא אפשר לנו להתרכז.

המאפה הראשון שלמדנו להכין היה דייניש ריבת שזיפים. אני ויפצ'וק, זוגתי לאפייה, מרחנו יחד ריבה על גבי הבצק, ומאוד השתדלנו שלא יראו אותנו מלקקות את האצבעות ''רק כדי לבדוק שהריבה בסדר''. בפשטות שלא תיאמן למדנו לעשות מהבצק הממולא צורה מסולסלת, שחשבתי שרק מכונות יודעות לעשות, ותוך רבע שעה היו מונחים על המגש עשרות מאפים ממולאים בריבה שעמדו להיכנס לתנור.

אחר כך התחלקנו לקבוצות, וכל קבוצה הכינה מילוי אחר: קרם שוקולד עם אגוזים, שקדים וקינמון, ריקוטה, וקרם פטיסייר עם אוכמניות. מתוך אינסטינקט פנינו אני ויפצ'וק לקבוצה של אופי השוקולד והאגוזים. לאור ההסבר של חני, ההכנה הייתה פשוטה להפליא, מה שהשאיר לנו זמן להסתובב בין שאר הקבוצות כדי לאסוף מידע מודיעיני פלוס דגימות. מזל שחני פיקחה עלינו והכניסה את המאפים מיד לתנור, אחרת היינו חוטפות אותם ורצות משם במהירות כדי לאכול לבד. אפוי, לא אפוי - למי אכפת...

כמה זמן חיכינו עד שהמאפים יצאו? אני לא יודעת, זכור לי במעומעם שחני חזרה על המידע הזה מספר פעמים, אבל אנחנו היינו מסוחררות מהריחות המתוקים והנהדרים שעלו מן התנורים. בזמן הקצר הזה שבו המאפים תפחו, השחימו ונעטפו בחום ואהבה בתנורים, גם באי החנות שיכלו לראות אותנו דרך החלונות השקופים עמדו דרוכים והסתכלו עלינו בקנאה. ההמתנה נראתה כמו נצח. ריר הציף את פנים הפה, האישונים נעו לכל הכיוונים כדי לתכנן אסטרטגיה לתקוף את המגש הכי מהר, ולאסוף כמה שיותר מאפים לצלחת. אבל חני, שכבר מיומנת ושולטת בתופעות הלוואי שתוקפות אנשים כשמאפים נאפים בתנור, הושיבה כל אחד מאיתנו במקומו, ומינתה מבוגרת אחראית שתחלק אותם על פי התורה הסוציאליסטית - מנה שווה לכל אחד.

והטעם? נפלא, כצפוי. דיניש ריבת השזיפים היה מעולה, חם (כמובן) ופריך; מאפה ריקוטה- הורס; שנק השקדים והקינמון היה הטעים ביותר שטעמתי, בארץ ובחו''ל; שושני השוקולד והאגוזים היו חביבי הקהל ונבלעו תוך שניות; קרם פטיסייר עם האוכמניות היה נראה כאילו הוציאו אותו מקטלוג, וטעים כאילו הורידו אותו מגן עדן. אחרי שהכנסנו לפה ולתיק כל מה שיכולנו, נפרדנו מכולם בנימוס (מזויף כמובן, כי בסדנאות אפייה, כמו בטבע, רק גסי הרוח אוכלים), וחזרנו הביתה עם השלל. נהג המונית ביקש מאפה בתור טיפ, אנשים ברחוב חייכו אלינו, חתולים רעבים הלכו אחרינו, אבל אנחנו הובלנו את המאפים הביתה בבטחה. מצוידות בכל העצות שנתנה לנו חני, הצלחנו לשמר אותם טריים עוד כמה ימים ולמקסם את משך ההנאה, עד שהגיע השלב שבו אנחנו צריכות להוכיח את עצמנו ולאפות לבד. אוף, ידעתי שהיינו צריכות לקחת את חני איתנו....

פורשף
קרליבך 11, תל אביב.
03-5611803