חומוס עם תעודות

''זו בסך הכל קציצה, חשבתי, מה כבר אפשר לחדש בה. ומסתבר שקציצה יכולה להיות גם עולם ומלואו של טעמים וניחוחות משכרים...''. נדב אבידן סומך ידיו על כל אחת מתעודות ההצטיינות שתלויות על הקיר אצל יוחנן, מסעדה תימנית ביתית

לפעמים, כשלא בא לי שאנשים אחרים יעיבו לי על הכיף עם כל מיני סיפורים, אני בוחר בטקטיקת הזאב הבודד- וכשנכנסתי לבד לשבת אצל יוחנן בפעם הראשונה, המסעדה לא אכזבה. הגעתי מוקדם בבוקר יחסית, ובתחילה המקום היה די ריק, אבל ככל שהלך והתמלא- וזה קרה די מהר, הייתי עד ושותף לחוויה נפלאה - למרות שהמקום מלא, ובאים אליו מכל הארץ, במקום עצמו התחושה היא מאוד ביתית, מאוד פרטית. השולחנות הארוכים יכולים לאכלס אלוף משנה לצד מכונאי, ועורך דין ליד תיכוניסט, כשמימין שני דתיים מבקשים להעביר את המלח, ומשמאל הזקן מחכה לאישתו שניגשה לשירותים. כולם שווים אצל יוחנן, וכולם כאחד באים כדי לחוות את החוויה האולטימטיבית שמציע המטבח שלו.

כדי לא להקדים את המאוחר, נחזור אל רגע הכניסה לממלכתו של יוחנן. כבר בעומדי בפתח, קידם את פניי שלט בחלון הכניסה: ''סלט עצבני: כאן!''. אני לא בהכרח מחובבי הירקות, והצורך לאכול סלט בדרך כלל הופך אותי לעצבני, לכן כבר הסתקרנתי לגבי פשרו של השם המעניין הזה. מייד עם הצעד הראשון פנימה קיבל את פניי חיוך תימני חם: ''אהלן, אני יוחנן, מה שלומך? פעם ראשונה פה?''... כשהודיתי שכן, לקח על עצמו יוחנן לדאוג לכל מחסורי. האם אני רעב, שאל. בטח, עניתי, בעוד הריחות העולים מהמטבח הביתי מוסיפים לתיאבון. יוחנן סימן לי להתיישב, וכך התחילה ארוחת מלכים לכל דבר.

ראשית הגיעה לשולחן צלוחית חומוס (המוכן במקום, כמו כל דבר בתפריט), עם פיתות טריות וחמות. שמן זית מוזלף על החומוס, גרגרי חומוס מפוזרים ביד רחבה, ולי נשאר רק לנגב בתנועה סיבובית. מעולם, כולל במקומות שכולם טענו לגדולתם, לא אכלתי חומוס כל כך טוב. אח''כ הראה לי יוחנן על הקיר את התעודה המציינת שהגיע לגמר אליפות החומוס בארץ. ובהחלט בצדק, הוספתי אני. בכלל, הקיר אצל יוחנן מאכלס לא מעט תעודות: השקשוקה הכי טובה בארץ, מרק הרגל הכי טוב, ועוד כהנה וכהנה, כמעט על כל מנה בתפריט. אז איך מצפים ממני לבחור?

קצת אחרי שראה את האנרגיה שהשקעתי באכילת החומוס, צירף יוחנן אל שולחני גם צלוחית סחוג ביתי, ואיתה מנה של סלט עצבני. הסחוג היה מצוין, בלי סייגים. הסלט העצבני הוא כבר סיפור בפני עצמו - כאן לא מכינים סלט בכמויות, כדי להוציא מנות מהר. טריות היא שם המשחק. כל אדם שיזמין סלט, תוכן עבורו במטבח מנה אישית, בלי קיצורי דרך. הטבח (בנו של יוחנן, כמובן) יחתוך את המלפפון, את העגבנייה, את הבצל וכו' הדרושים לאותה מנה ולא יותר, ולא ישכח להוסיף קצת פלפל חריף, לעורר את בלוטות הטעם - וזה עובד, כל כך טוב עד שמאז הביקור אצלו רק ככה אני מכין סלט.

והמנות המשיכו להגיע. פלאפל טבול בטחינה, שהיה פשוט מעולה, וגרם לי לשכוח כל מיני הבטחות דיאטטיות חסרות תועלת שנתתי לעצמי. אורז עם במיה, שאופן הכנתו גרם לו להיעלם מצלחתי כגזר ביום השפן, למרות שאני לא אוהב במיה בדרך כלל. מרק הרגל המדובר של יוחנן, שהיתי חייב לנסות, למרות התגשמות דברי החזאים על השרב שבחוץ. המרק המהביל הגיע לצד לחוח, פיתה תימנית ביתית, והשילוב של הפיתה הזו עם תיבול המרק וטעמו יצר תרכובת מנצחת, ובהחלט הזכיר לי שכל תעודה שתלויה ליוחנן על הקיר נמצאת שם בצדק רב. תאווה כזו לאוכל מזמן לא גיליתי בעצמי, והיה כיף להיזכר שכל מה שצריך זה אוכל משובח, ותחושה של בית וחום שממלאת את האוויר. וביוחנן שני תנאים אלו הם הבסיס עליו נשענת המסעדה, וזה כל כך ניכר, בכל פרט פרט ובכל מנה ומנה.

לקראת הסוף, ביקשתי גם קציצת בשר, ולנסות את המג'דרה הגלילית, שראיתי על שולחן לידי. אחרי הכל, אני לא יכול להגיע כל יום, ולא אסלח לעצמי אם לא אנסה. הקציצה הייתה פשוט מצוינת - זו בסך הכל קציצה, חשבתי, מה כבר אפשר לחדש בה, ומסתבר שקציצה יכולה להיות גם עולם ומלואו של טעמים וניחוחות משכרים. מג'דרה גלילית היא כמו המג'דרה הרגילה, רק שבמקום אורז היא מכילה בורגול, ועם הקציצה שנאכלה בצידה, היוותה יופי של תוספת לסיכום ארוחת הצהריים המעולה הזה. בפעם הבאה בטוח כבר אבוא עם חברים, חוויה כזו זה לא משהו ששומרים לעצמך. וזה מה שלמדתי מיוחנן: הנתינה היא הדבר הכי מספק וממלא שיש. לא פלא שהוא נראה כל כך מאושר כל הזמן, עם האוכל שהוא מכין, הוא סגר לעצמו כבר מזמן מקום באגף האח''מים בגן עדן...

אצל יוחנן
הפטיש 1, נס ציונה.
08-9300599