לפתוח את הראש

''עד עכשיו צחקתי יותר פעמים מאשר בכל פאב ממוצע שאני רגיל לשבת בו. וזה כיף ברמות שאי אפשר לתאר. הזמנו קרלסברג בשבילי, ואבסולוט רדבול בשבילי...''. נדב אבידן החליט לשנות אווירה, וזנח את הברים השכונתיים לטובת המשבעה בהרצליה

מדי פעם אחד מחבריי מנסה להאשים אותי בהיותי אדם שגרתי. ''אתה תמיד יוצא לבלות באותם שלוש מקומות!'', טענה מיכל, אחת מידידותיי הקרובות. אודה ולא אבוש, אני מורגל בפאבים שכונתיים קטנים, ומנסה להגן על שגרתי זו בתירוצים קלושים. במקרה זה, בחרתי בשקר גס, מחיתי בתוקף, והודעתי לה באותו רגע שהיום בערב הולכים למקום חדש - וכשהסכימה, התחלתי לחפש ולבקש המלצות, עד שגיליתי את המשבעה, בהרצליה פיתוח.

לא היה קל למצוא מקום לשבת בערב בו הגענו להמשבעה. בעודנו מחפשים מקום בין כל החוגגים, פנתה אלינו המלצרית, ושאלה אם הזמנו מקום. לא, לא ידענו שצריך, ענינו, ואין לנו בעיה להצטרף לשולחן קיים, אם זה בסדר מצידם.

כאן נתגלה לי היתרון המשמעותי הראשון של המקום: הקטע המשפחתי אצלם הוא לא רק מוטו שמודפס יפה, ומתבטא במבצעים לבעלי כרטיס חבר - הוא ממש דרך חיים. כולם מכירים את כולם, והכי שמחים להכיר חבר'ה חדשים. ברגע שחברינו החדשים לשולחן הבינו שמדובר בפעם הראשונה שלנו במקום, הם מייד פרשו עלינו חסותם, ובאופן הכי לא מעיק שאפשר - המלצות על מה כדאי להזמין, סיפורים פיקנטיים מהווי המקום, ועוד כהנה וכהנה. התברר לנו גם שהחבר'ה הגיעו הנה לאירוע יום הולדת, מכל קצוות הארץ בערך. לשמאלי היה זוג מנהריה, שבא לכאן תמיד לדבריהם, כמה חיפאים, ונתנייתים.. אז מה זה כבר מתל אביב עד הרצליה?

מצב הרוח שהקיף את החבר'ה של המשבעה שבה אותי לגמרי. אנשים אוכלים, צוחקים, רוקדים, שרים. עד עכשיו צחקתי יותר פעמים מאשר בכל פאב ממוצע שאני רגיל לשבת בו. וזה כיף ברמות שאי אפשר לתאר. הזמנו קרלסברג בשבילי, ואבסולוט רדבול בשבילי. סולידי, אבל עושה את העבודה. יחד עם השתייה הגיע לשולחן גם הצ'יפס שהזמנו. צ'יפס הוא פתרון נשנוש נפלא, והצ'יפס של המשבעה בהחלט מבהיר למה - תפוחי האדמה היו טריים, וזה הורגש מאוד, הצ'יפס היה פריך, מומלח במידה הנכונה, וממכר בצורה מסוכנת.

בשלב הזה, לקראת חצות וחצי, עלה לבמה הזמר של הערב. חברינו לשולחן מיהרו להסביר שזה העניין, פה, במשבעה - ההופעות. בתמהיל נכון, שנמשך לאורך כל הערב, שילב הבחור, הבאמת מוכשר, שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, עם שירים המוכרים לכולם מהאגף הים תיכוני, וגם שירי אהבה ישנים וחדשים. כך או כך, את כל מה שהוא שר שם ידעתי בע''פ, מה שבהחלט עזר להכניס אותי לאווירה, ובעוד מיכל ואני שרים במלוא גרון יחד עם הזמר, המסתובב בין האורחים, השתייה המשיכה להגיע אל השולחן. עוד בירה, ועוד אבסולוט רדבול, ועוד אחת...

הדבר הבא שאני זוכר הוא שלאחר שעתיים וחצי, נמצאנו אני ומיכל מקפצים על השולחן, יחד עם חברינו החדשים, מה שיכול היה להימשך עד הבוקר אלמלא הייתה אותה מיכל צועקת לאוזני שחייבים ללכת, כי מחר יש לה עבודה מוקדם. כמובן שלא עזבנו לפני שהודינו לכולם- לחנית, בעלת המקום, שלקחה אותנו תחת כנפיה מרגע שהתיישבנו; למלצרית; לחברינו לשולחן שהנעימו לנו את הזמן, ושפכו אותנו מצחוק כל הערב; ולשגרה שלי כמובן, שהובילה אותנו בדרך פתלתלה לגילוי המקום הנפלא הזה..

בדרך חזרה הביתה, מיכל סיפרה לי אנקדוטה משעשעת, שנראה לי מתארת בצורה המושלמת את הביקור במשבעה- מסתבר שלפני כיתה א', ילד ממוצע צוחק כ-200-300 פעמים ביום. אחרי כיתה א' (כלומר עם ההצטרפות למערכת החינוך) ילד ממוצע צוחק ביום בין 15-20 פעמים. ובכן, האלגוריה הובנה - הפאבים שלי הם בעלי אותה רמת הנאה כמו שיעור גיאוגרפיה, ואם אני רוצה להיזכר מה זה אומר, ליהנות באמת, המשבעה זה המקום בשבילי. וגם בשבילכם.

המשבעה
מדינת היהודים 60, הרצליה פיתוח.
09-9571434