לימון מתוק

''עידו, שלנגד עיניי הפך לאסייתי אמיתי, בחר במנה הקמבודית, מנה אקזוטית שהכילה אנטרקוט, חזה אווז מעושן, חציל פריך ופלפל. המנה חוסלה בטרם הספקתי להגיד צ'ופסטיקס...'' יעל גבריאלי הצליחה לגמול חבר מתאוות הלאפות שלו, בלמון גראס

עידו ואני קבענו שניפגש לצהרים באחד הימים השבוע. היו לנו כמה עניינים לדסקס. צלצלתי אליו על-הבוקר, ושאלתי אם היום מתאים. ''בכיף'' הוא ענה, ועוד לפני שהספקתי להשחיל מילה, הוא ספק הציע, ספק קבע ''מתאים לך איזו לאפה?!''. לא אכחד, חיבתו המובהקת למטעמי המזרח מוכרת לי היטב, ובדרך-כלל אני פרטנרית מצוינת לשיפוד פרגית בפיתה עם חומוס-צ'יפס-סלט, אבל הפעם, אחרי סוף-שבוע-עצמאות, אני ממש לא מסוגלת לחשוב על, ובטח שלא לעכל, עוד מנה בפיתה. ''עידו'', אמרתי, וקיוויתי שיתרכך למשמע ההתחכמות שעתידה לבוא, ''אין לי בעיה שנאכל שוב אוכל מזרחי, אבל מה דעתך להרחיק מעט עם חוש הטעם, לכיוון המזרח הרחוק?'', שתיקה. ''עידו?'', בדקתי שהוא עדיין על הקו. ''טוב'' הוא ענה לי בטון דיבור פושר, ''טוב, אם את מתעקשת''.

באחת וחצי בדיוק נכנסנו לסניף הלמון גראס הכשר שבאבן גבירול. מורן, מלצרית חייכנית ומתוקה ניגשה אלינו, ובלי שנגיד לה מילה, היא הבינה שאנחנו ר-ע-ב-ים. אולי היא קלטה את זה כשראתה איך אני טועמת מכל אחת מארבע קעריות הרטבים שעל השולחן, מנסה להרשים את עידו בבקיאותי במטבח האסייתי ולקבוע מה הכי טעים: ''רוטב שום לימון'', ''צ'ילי מתוק'', ''רוטב חמוץ מתוק'' או אולי ''סויה מטובלת בטבעות בצל ירוק דקיקות''. הניסיונות לבחור את הרוטב המועדף לא עלו יפה, היה לי קשה להכריע, ולמזלי לא ממש נדרשתי לכך, תוך כדי התחבטות, הוגשו לשולחן מנות הפתיחה. עידו הרעב טרף את הגיוזה, כיסוני בצק יפניים מסורתיים במילוי עוף שהוגשו בליווי של רוטב טריאקי, ואני נשנשתי לי להנאתי שלושה מתוך ארבעה משולשים של סנדביץ' סושי בציפוי טמפורה ובמילוי אבוקדו וסלמון. עידו, רצה לטעום, אז כמובן שויתרתי לו על אחד.

במהלך ההמתנה לעיקרית, עידו עדכן אותי על קצה המזלג, ותוך כדי הציץ לעבר המטבח בתקווה שהעיקריות כבר יגיעו. ''פתחו לך את התאבון, אהה?'' הקנטתי אותו, ''מה קרה? כבר לא בא לך על לאפה!?'' הוא חייך וניסה לחשוב על תגובה הולמת, אך מורן המקסימה הקדימה אותו, והמנות העיקריות הונחו על שולחננו. אני בחרתי ליהנות ממנת העוף בקשיו שהוקפץ עם פלפלים, בצל, פטריות וגזר, ומגיע בלווית אורז מאודה. עידו, שלנגד עיניי הפך לאסייתי אמיתי, בחר במנה הקמבודית, מנה אקזוטית שהכילה אנטרקוט, חזה אווז מעושן, חציל פריך ופלפל, ותובלה בבזיליקום, צ'ילי בצל, קרמל ומקלות קינמון. המנה חוסלה בטרם הספקתי להגיד צ'ופסטיקס. כמה אושר. זו תחושה נהדרת לגמול חבר מתשוקתו למאכל אחד - טעים ככל שיהיה. הצער היחיד שחשתי היה שלא צילמתי את זה. אכן תגובה מנצחת ל-SMS ה''לאפה'' הבא.

נתנו לאוכל קצת לשקוע, והתכנסו אל עבר חגיגות הקינוח. באמת חגיגות. גלידת וניל ברוטב פירות יער וסירופ מייפל מוזהב בצידה, שהתבקשנו לצקת אותו מעל הגביע; בננה מטוגנת פרוסה לחתיכות ומצופה שומשום שמתפצפץ בפה; אך השיא הגיע בדמות קינוח הדגל, ''גראס מטוגן''. ה''סם'', מורכב מכדור וניל, בציפוי טמפורה כפול ופריך, בגודל ובמראה של סופגניה קטנה, טובע בסירופ מייפל ומכיל חתיכות אננס. מעדן. התענגנו על כל ביס. על אף העובדה שהיינו מלאים לא יכולנו להפסיק. בשלב מסויים עידו נשבע שדי, זהו, הוא מניח את הכפית, אבל תוך שני רגעים היא שוב נאספה אל ידו.

נחנו קצת, ויצאנו. בדרך לחניון, לא יכולתי להתאפק, ושאלתי: ''אז מתי חוזרים''? עידו ענה בחיוך ''מבחינתי כבר עכשיו''. המשימה הושלמה.

למון גראס
אבן גבירול 22, תל אביב.
057-6951268