שווקי אוכל בעולם וכאן


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

שווקי אוכל עושים לי את זה. הדוכנים, הטעימות, הצבעים, הרעש וההמולה- הכל יחדיו גורם לרמות האדרנלין שבגופי לעלות ולגרום לי להתרוצץ מדוכן לדוכן בניסיון להספיק לראות הכל ולגלות מאכלים וטעמים מקומיים חדשים ולא מוכרים.

השוק שהכי נהניתי בו היה השוק המקורה שיוצא משדרות הרמבלס שבברצלונה. עוד בטרם נכנסים אליו, כבר במעבר בשדרה המרכזית החיה והתוססת שבעיר, משנים פאזה והחיים נראים אחרת. כל הפרחים היפהפיים הנמכרים בכל פינה בשדרה, מופעי הרחוב המקוריים והרוח הקלילה המגיעה מהים שנמצא בקצה הרחוק של השדרה עושים טוב על הלב. וכשטוב חסר רק אוכל טוב.


כבר בכניסה לשוק הנשימה נעתקת מהדוכנים הראשונים, המכילים צבעוניות בלתי נגמרת של פירות וירקות יפהפיים וסוכריות וממתקים מיוחדים, והכל בסדר מופתי ובנקיון בוהק. בהמשך- דוכני דגים רבים, בשרים ונקניקים, מעדניות מעניינות ועוד. ומכל אלה, הכי אני זוכרת משם דווקא את טעמן הנפלא של התאנים הנמכרות במקום- תאנים קטנות ועסיסיות, סגולות ומתוקות. עכשיו הייתי עולה על מטוס בשבילן.

בקריסטיאנסן שבנורבגיה הייתי בשוק מוזר למדי, לפחות עבורנו כאן- שוק דגים. דגים חיים מכל הסוגים ומכל המינים שוחים להם סחור סחור בדליים, או נתחים עסיסיים תלויים להם מהתקרה. לובסטרים ענקים באקוואריום, פירות ים שונים ועוד כל מיני שחיינים מוזרים- ורק צריך לבחור. אין ספק- לפני שנכנסים לשוק כזה חייבים לקחת נשימה ארוכה. זה מסריח.

שווקים יכולים גם לאכזב. ואת האכזבה הגדולה ביותר חוויתי בשוק המקורה בבודפשט- שוק שמציע דוכני בשרים, פירות וירקות, פפריקות ומזכרות- אבל הכל חוזר על עצמו. סתם שוק של שתי קומות הממוקם בקצה הואצי אוצה, סמוך לדנובה. ראית דוכן אחד- ראית את כולם. אין למה להתאמץ ולהכנס לחפש הפתעות. אין.

וכאן בארץ יש לנו שווקי אוכל לרוב. הטרנד החדש כמעט בכל קניון הוא יריד אוכל בסופי שבוע. בשלנים שונים מגיעים ומציעים את בישוליהם. לא תמיד זה מוצלח ולצערנו, לא תמיד זה נקי. המחירים מרקיעים שחקים ככל שהיריד הופך יותר ויותר פופולארי וככל שהיריד קרוב יותר לאזור תל אביב. הטעם לרוב לא מצדיק את המחיר, אך פה ושם ישנם הפתעות.


הבשלניות הבדואיות המגיעות מהכפר ומכינות כרוב ממולא באורז, שניתן לאכול ממנו כמו גרעינים. הממוצ'קה הטריפוליטאית שכל השנים הייתה במטבח ועכשיו הפכה למפרנסת וכל השבוע מתקבצים בני המשפחה לסייע במילוי הקישקע לחמין. הכיף הגדול ביותר עבורי הוא למצוא אותם, את הבשלנים הביתיים, ולא את אלה שעלו על הגל ומנסים להרוויח כסף. אוכל שמגיע מהלב מורגש בתוצאה.