יהיה טוב

''על קדרתי מונחים נתחי בשר יפים וגדולים, במרקם רך כחמאה, בטעם דומיננטי, עשירים בניחוח וטעמי לימון ורוזמרין....''. בבית של רפא התמכר דניאל רום לתחושת פתיחות מרעננת, ולביטחון שבידיעה שמה שלא יחליט - יהיה טוב

באופן ספונטני לגמרי החלטנו ביום חמישי בצהריים לבלות את הסופ''ש בצימר. הופתעתי לגמרי ממשב הרוח הקיצי והקליל שנחת על זוגתי. בדרך-כלל תכנון שכזה נמשך לפחות שבועיים וכרוך במסכת מפרכת של עשרות טלפונים מצידה, בניסיון נואש להבין עד הסוף פרטים הרי גורל כגון גודל הג'קוזי, הנוף הנשקף מהחלון, עיצוב הצימר ומה כוללת ארוחת הבוקר. תפקידי הגברי במצבים עדינים אלה מסתכם בלהפגין רצון טוב ועניין מזויף בדילמות שלה. ''מה זה משנה?!'' אני מתריס בלב בעיצומה של נסיעה בת שעתיים וחצי צפונה, ''הרי בסוף נגלה צימר עץ משקיף לנוף עוצר נשימה (של הכפכפים מהצימר השכן) ונאכל שוב חביתה, סלט וגבינה לארוחת בוקר...''

אנחנו בדיוק אחרי גל גשמים ארוך יחסית. הכביש המתפתל חושף שטיחי ענק ירוקים, יריעות עצומות ועוצרות נשימה של עצי הדר, פריחות כלניות, חממות ירק, רועה צאן וכמה כבשים ושלווה אינסופית. לא יאומן שבמרחק גיחה ממש נחשף במלוא הדרו עולם עם נוף אחר וקצב אחר ואנשים קצת אחרים. הדרך מובילה אותנו לראש פינה. שנינו אוהבים במיוחד את האזור. במעמקי סמטאות ציוריות, שבילי אבן עקלקלים, בצמוד לביתו המשוחזר של פרופסור מר, ניצבת מסעדת בבית של רפא.

הכניסה למסעדה מנתקת אותנו בחדות מכל ההוויה שבחוץ, בדיוק מה שהיינו צריכים בסוף השבוע הזה. מבנה המסעדה הוא בית אבן עתיק בן 120 שנה, המזכיר מערה שנלקחה היישר מאיזו אגדת ילדים. צבעי האבן רק מדגישים את החום והעיצוב הציורי שמצפים לנו בפנים. המנורות הן מנורות ויטראז' יפהפיות, התקרות נמוכות ומקושתות, הריצוף אותנטי מאבן ומרחבת המסעדה נשקף נוף גן הברון. לרגע אנחנו שוכחים הכל, מאושרים מרגעי הנתק והחסד שהענקנו לעצמנו בליל שישי, משתאים מהנוף שאין לנו בבית, מהרהרים בפעם האלף באפשרות לעבור לגור בצפון.

הרעב החל מזדחל בנו בעקביות עקשנית בדיוק כשהמלצרית הגישה לנו פלטת מנות ראשונות זוגית מרשימה ועמוסה בכל טוב: עלי גפן במילוי בשר ועוד כמה במילוי אורז, ברוטב יוגורט מעולה; אמפנדס בשר ואמפנדס תירס פריכים; פטה כבד רך עם טוסטונים, בצל כבוש, ומטבל חבושים מתקתק; קרפצ'יו מצוין בעשבי תיבול ושמן זית; וקוביות ארטישוק בציזיקי. שנינו משתהים לרגע, מטילים ספק ביכולתנו להשתלט על הכל. שנייה אחר כך המזלגות מונפים, הלחם נבצע בנדיבות והשפתיים נהנות מן ההפקר. שנינו קצת גרידים והרבה גרגרנים, לא מסוגלים שלא לטעום מה-כל. עלי הגפן טעימים לה במיוחד. גם מהאמפנדס היא בקושי משאירה לי משהו. אני כמובן מתנפל על הקרפצ'יו ופטה הכבד, וכהרגלי, מתעסק בעיקר עם הבשר. רבע שעה לאחר מכן, אנחנו כמעט שבעים, מכים על חטא, מתרצים שהיה לנו מאד טעים ושהמנה הייתה גדולה מדי (יש דבר כזה בכלל?!).

שיחה קצרה אך צפופה עם המלצרית שלנו מגלה שההתמחות של השף הארגנטינאי רפא הוא טיפול בבשר, בפרט רקיחת קדרות בשר בסגנון דרום אמריקאי. תיאוריה המפורטים של המלצרית לא מותירים מקום לספק. חיבתנו הידועה לסטייק אנטריקוט ולפילה בקר מיושן נזנחת לטובת שני תבשילי קדרה מומלצים במיוחד. אני מזמין קדרת כבש וצוואר טלה, והיא נעתרת לספיישל היומי: קונפי שוק אווז. עוד בטרם המנות מגיעות אנחנו חוגגים את ניצחוננו: הצלחנו ללכת על מנות מקוריות. ככה זה כשיוצאים מהשגרה: הפחדים הקטנים מפנים מקומם לחירות לא מוכרת, לפתיחות מרעננת ולתחושת בטחון חדשה ונעימה שמה שלא נחליט - יהיה טוב. קדרת הכבש מגיעה שבריר שנייה קודם וצובטת את זוגתי ברגש קנאה קל. בניגוד לסברה הרווחת שבמסעדות שף המנות קטנות יחסית, כאן מונחים על קדרתי נתחי בשר יפים וגדולים, במרקם רך כחמאה, בטעם דומיננטי, עשירים בניחוח וטעמי לימון ורוזמרין, מעוטרים בעשבי תיבול ריחניים, לצד אורז בזעפרן ושעועית ירוקה פריכה. על צלחתה, לעומת זאת, מונח שוק אווז עסיסי, צלוי על הפלנצ'ה ומושחם היטב, בציפוי קרמל, על מצע פירה שורשים לבנים וגזר מזוגג בתפוז. שתי המנות הוכתרו כמעדנים, לא פחות, והיו שונות לחלוטין בטעמיהן העזים, המלוחים והמתוקים. מבחינתנו זאת הייתה ניגודיות מושלמת.

לסיום מתוק הזמנו שני קינוחים: האחד, מוס שוקולד חלב מרוכז על מצע בראוניז, בעיטור שוקולד לבן ושקולד מריר; והשני - שטרודל תפוחים חם, תוצרת בית, עם גלידת וניל בצד. התענגנו על הקינוחים, מלקקים את הכפיות עד כלות. ברגע של חולשה אמרתי לאהובתי: ''אולי זה בעצם לא כל-כך נורא שאת בוררת בפינצטה את הצימרים והמסעדות שלנו בחופשות...'' ומיד התחרטתי על זה.

בבית של רפא
בית פרופסור מר, אתר שחזור, הרחוב העליון, ראש פינה.
04-6936192