Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> הפילוסופיה של מסעדת מיטבלים

תרגש אותי


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''נתחי הבשר המיושנים, שטבלו במרינדות גאוניות של פירות פסיפלורה, תפוז וג'ינג'ר, קראו תיגר על המטבח שהכרנו והצליחו לרגש ולהפתיע..''. דניאל רום גילה במסעדת מיטבלים שגם כשאתה כבר בטוח שמיצית הכל – תמיד אפשר עוד להתרגש

הכתבה נכתבה לפני פסח. המסעדה כשרה לפסח ופתוחה במהלך חול המועד.

לפחות פעמיים בשנה, בכל פעם שתחושת השגרה מאיימת לכלות את מאגרי הרומנטיקה שלנו, אנחנו סוגרים צימר בצפון. יש משהו בנוף הפראי הירוק שמזרים בנו אופטימיות אינסופית ומרגיש לנו כמו שבוע בחו''ל. בדרך-כלל אנחנו מקפידים להתארח בצימר בקרבת מסלולי הליכה מפרכים, כאלה שבתום 3-4 שעות אתה מספיק מותש עד שישיבה על כסא במשרד כבר לא נשמעת לך רעיון כל-כך גרוע. הפעם החלטנו על חופש רגוע מתמיד. כל מה שרצינו היה חלקת אלוהים קטנה וקסומה מעץ, גינה מטופחת עם ערסל מתנדנד ומסעדה טובה שתזכיר לנו את מה שקצת שכחנו בהפסקות האוכל החטופות בעבודה: שאוכל הוא אחד מהתענוגות המופלאים בחיים.

המושבה הציורית ראש פינה ענתה על כל הקריטריונים. הפנינה היפהפייה הזאת באמת לא דומה לשום מקום אחר. בליל היסטורי לצד עכשווי, בתי אבן בני יותר ממאה שנה לצד וילות מעוצבות בקפידה, אתר שחזור ומוזיאונים לצד גלריות של אמנים צעירים ושוקקי חיים, נוף פסטורלי עוצר נשימה עוטף צימרים מרהיבים, בתי קפה ומסעדות שף איכותיות. כך מצאנו את עצמנו במוצאי יום שבת מטיילים שלובי ידיים, לא ממהרים לשום מקום, נהנים מהאוויר הפתוח וריח שיחי הרוזמרין שצומחים שם פרא בכל פינה. הדרך הובילה אותנו, שלא במקרה, אל מסעדת מיטבלים הכשרה.

מסעדת מיטבלים הצטיירה כמקפידה על הפרטים הקטנים עוד בטרם התיישבנו לאכול. רצפט הפרקט הבזיקה אלינו גל חום נעים שנזרק מקירותיה הכתומים העזים, העיצוב הכפרי והכורסאות הגדולות והנוחות הזכירו לי בית, בעוד שהנישות המעוצבות והמוסיקה הצרפתית שהתנגנה אפפה אותנו במעטה יוקרה. התיישבנו בפינה השקטה ביותר והגנבנו מבטים שהייתה להם משמעות אחת בלבד: אנחנו נפנק את עצמנו כפי שלא עשינו חודשים ארוכים, נתנסה בכל הטעמים הייחודיים ונגלה בעצמנו את כל הצדדים הכי הרפתקניים. אז ביקשנו מיעקב, המלצר הכובש שלנו, להגיש לנו לשולחן את כל המנות המומלצות במטבחו של השף, יניב חדד. ההחלטה הזו (שדרשה קצת אומץ) התבררה בדיעבד כאחת המתנות המדהימות שיכולנו לקבל בערב ההוא.

פתחנו בפוקצ'ת הבית לצד מטבלים, כגון זיתים כבושים וממרח עגבניות מיובשות. לא דילגנו על המרקים. הזמנו מרק בטטה וחלב קוקוס ומרק חצילים ופלפלים קלויים. שני המרקים היו מצוינים והוגשו בקדרות ענק. מרק הבטטה היה בעל טעם מעודן וסמיך וסחף את שנינו להתמסר רק לו.

לאחר-מכן, הוגשו על שולחננו כמה מנות ראשונות: קבבוני טלה בגריל על מצע טחינה ירוקה, בצל מטוגן וסומק; חציל קלוי בגריל פחם על מצע טחינה, סלסת עגבניות וצנוברים; פטריות פורטובלו ברוטב פלפלים ובזיליקום חם; כנפי עוף ברוטב דבש תמרים; וסלט ירוק מרענן של עלי בייבי, צנון, סברס ותפוזים. המנות היו טעימות בצורה יוצאת דופן. היינו רעבים מאד, זה נכון, ובכל זאת, המנות זעקו חדשנות ואהבה. היה משהו באסתטיקת העיצוב של המנות, באהבה בה הוגשו לנו, בחיוך של המלצר, בראשוניות שהייתה בהרכבי המטבלים, בחוסר הסטנדרטיות ובתעוזה של השף, שגרם לנו להתגעגע לעשות את מה שאנחנו אוהבים. במיוחד אהבנו את מנת הכנפיים, שצפה בסילאן מתקתק; את נגיסי הסברס בעלים הירוקים בסלט; את בשרניות הפטריות בארומת הבזיליקום החם, ואת הטעם הביתי שעלה מקציצות הטלה המתובלות בסומק. הזמן כאילו נעצר שם, מול השפע הזה. לא חשבנו על כלום מלבד ההנאה הזאת שיש בה, במלאכת האכילה.

כדי להאט את הקצב עוד יותר (מסתבר שזה אפשרי), הזמנו יין גמלא מרלו עדין, ולגמנו ממנו במשך דקות ארוכות. כשסיימנו, סימנו למלצר שימשיך בשלו, והוא נעתר בשמחה לחדוות האירוח. תהינו מה צפוי לנו הפעם, אחרי פתיח כזה. מחשבותינו נקטעו באמצעות שלוש מנות דגל: סטייק הבית - אנטריקוט עגל, צלוי מדיום ואדמדם מבפנים; צלעות טלה ברוטב קרמל וג'ינג'ר; וחזה אווז צרוב בגריל ברוטב פסיפלורה. המנות העיקריות הוגשו בליווי תוספת בטטה ואורז. בניגוד גמור לתפריטים שמציעים שמות ותיאורי מנות מסוגננים ומהוקצעים, כאן עזות הטעמים פרצה את כל מגבלות הנייר: נתחי הבשר המיושנים, שטבלו במרינדות גאוניות של פירות פסיפלורה, תפוז וג'ינג'ר, קראו תיגר על המטבח שהכרנו והצליחו לרגש ולהפתיע. זוגתי התפלספה ואמרה שזה מדהים איך כשאתה כבר בטוח שמיצית הכל, אתה מגלה שאתה עוד יכול לרגש, באוכל ממש כמו בזוגיות. אולי זה השיעור הקטן שלמדנו מהחופשה הזאת, דווקא כאן, במיטבלים.

המחשבות עוררו בנו את תאוות הקינוח. גם הפעם חסכנו את הדילמות, פשוט ביקשנו לטעום מכל מה שאנחנו אוהבים, ובדיוק לפי הספר- בקשנו וגם קבלנו. סופלה שוקולד ברוטב פירות יער, ומוס חלבה עם נגיעות שוקולד ושבבי פקאן סיני, היו אומנם טעימים, אך סטנדרטיים. לכן, הזמנו גם דואט אגסים שבושלו ביין לבן ויין אדום, על מצע פיסטוקים ואגוזי פקאן מקורמלים, בשילוב פירות יער ופירות אקזוטיים אחרים, גלידה וקצפת (פרווה). גם הפעם פריצת הגבולות זעזעה לטובה את עולמנו. אף פעם זוגתי לא משתכנעת להזמין קינוח פירותי. תמיד קוסם לה השוקולד. הפעם היא הפתיעה אותי. דואט האגסים היה מעדן מענג, לא פחות, וחתם לנו ערב מושלם ומעורר קנאה. אפילו אנחנו באיזשהו שלב קצת קינאנו בעצמנו על כל הטוב שנפל בחלקנו...

מיטבלים
על הכביש הראשי, ראש פינה.
04-6860107