מעורב סיני

''הפילה נקי מעצמות, מטוגן עד פריכות מבחוץ ועדין מאוד מבפנים, ואילו קוביות האנטרקוט הוקפצו עם קוביות סלרי וגזר, ומוגשות לשולחן במחבת רוחשת...''. שפרה צח מצאה שילוב בין האוכל הסיני לדרישות הכשרות, במסעדת קורוסין

הארוחה ב ''קורוסין'' מכניסה את הסועד לסכיזופרניה קלה: מצד אחד עיצוב אוריינטלי באדום-שחור ואבזרים כמו צ'ופ-סטיקס וכפות חרסינה. מצד שני, כל הסועדים, גם באולם המרכזי וגם בחדר האירועים הצמוד, שייכים בעליל למגזר הדתי-חרדי. העובדה שזו אחת הסיניות היחידות שמתהדרת בהכשר גלאט, יחד עם מיקומה באזור בורסת היהלומים, עושה אותה כנראה לחביבת המגזר.. אני מצידי מצטיידת בענת, שבגלל נסיעותיה העסקיות הרבות למזרח הרחוק מוחזקת בעיני כמומחית למטבח המלוכסן לסוגיו. ''אז מה את אוכלת כשאת בסין?'' אני מתחקרת, כדי לנסות למצוא מנות תואמות בתפריט הארוך שלפנינו. ''אה, יש שם מסעדה איטלקית נהדרת'' משיבה ענת. דווקא איטלקית? בסין? ''תביני, במסעדות האותנטיות בסין אני לא יכולה לתקשר עם המלצרים ואין לי מושג מה הם מביאים לי. בדרך כלל יש לזה הרבה רגליים וצבע מוזר...''.

בקורוסין, למזלנו, אין בעיה כזאת. הטבחים אמנם סיניים, אבל צוות המלצרים ישראלי וקומוניקטיבי, כך שאין בעיה לקבל הסבר על כל מנה, מרכיביה וטעמה. חוץ מזה, לאחרונה הוסיפו מנות שאינן סיניות, לטובת סועדים המגיעים בחבורה וחלקם מעדיפים אוכל מערבי.

תוך כרסום פריכוני בצק שמוגשים עם רוטב חמוץ-מתוק ורוטב צ'ילי, אנחנו מחליטות שלפחות בהתחלה ניצמד לאופציה האסיאתית. מרק הוון-טון נחשב כאן להיט, כנראה בגלל שהוא מזכיר לסועדים את מרק העוף עם הקרפלעך שהם מכירים מהבית, אך לטעמי הוא קצת אנמי. ענת מבקשת משהו חריף יותר, ובהמלצת המלצרית בוחרת במרק קאו-לאו, המוגדר כ''מרק פיקנטי בתוספת אטריות, כוסברה, נבטים וסויה''. ענת טועמת ואומרת שהפיקנטיות ממותנת לטובת החיך המקומי - חריף זה לא, וגם הכוסברה לא ממש מורגשת, אבל התוצאה הסופית בהחלט טעימה. בכל זאת, היא מבקשת שיביאו לנו לחיזוק גם רוטב סויה ורוטב טריאקי, כמו שמקובל בארץ המקור. אלו משמשים אותנו נאמנה מייד אחר-כך, עם פלטת המתאבנים, שכוללת מדגם של חטיפונים מטוגנים – אגרול, דמפלינג , וון טון ורצועות עוף בציפוי.

בשלב העיקריות אנחנו מחליטות לנוח קצת מהחמוץ-מתוק ולתת צ'אנס למנות החדשות: פילה מוסר עם פירה לענת, וקוביות אנטרקוט מוקפצות בשבילי, מוגשות עם קרם בטטה. אז נכון ששום סיני שמכבד את עצמו לא יאכל פירה או קרם בטטה, אבל הבשר והדג מוכנים באופן שנשען על העקרונות של המטבח האסיאתי - בישול מהיר ועדין, שמשמר את הטעם המקורי של המזון. הפילה נקי מעצמות, מטוגן עד פריכות מבחוץ ועדין מאוד מבפנים, ואילו קוביות האנטרקוט הוקפצו עם קוביות סלרי וגזר, ומוגשות לשולחן במחבת רוחשת.

בסוף אנחנו משלבות בין מזרח-למערב: בתחילה מגיע קנקן מסורתי של תה סיני ירוק. ''בסין'', משכילה אותי ענת, ''התה הירוק לא מגיע בשקית או חליטה מוכנה כמו אצלנו, אלא מופק מפקעות קטנות שגם צפות בתוך הכוס. והסינים שותים את זה ואז יורקים את הפקעות החוצה במהירות מסחררת''. לעומת זה, קינוחים אין בסין כמעט בכלל, כך שאין לנו בעיה לוותר על האותנטיות וללוות את התה בפונדנט שוקולד חם ומתוק עם רוטב תות וסלט פירות מרענן לידו. מין קומבינציה ישראלית-צרפתית-סינית שכזו, שעושה לנו טוב.

קורוסין
ז'בוטינסקי 1, בית דימול, מתחם הבורסה, רמת גן.
03-7526222, 03-7524111