לתחזק את הזוגיות

''רביולי תרד עם רוקפור ואגוזי מלך ברוטב פרמזן היה חגיגה של טעם. בצק הכיסונים, שמוכן במקום, היה נגיס ומוצלח, הרוטב היה בעל נוכחות רוקפורית, והשתלב עם התרד...''. מיה בר חגגה את הולנטיין במסעדת מיגל, וחזרה מאוהבת

כששואלים אותי, ''איך הכרתם?'', אני תמיד נהנית להסתכל עליו במבט זחוח, ואחר כך לספר שאני התחלתי איתו. במשך השנים התמלא הסיפור בפרטים נוספים, שאולי קרו באמת ואולי סתם המצאתי, אבל כולם מתחברים יפה לנרטיב, ששם אותי בתור היוזמת.

להתהלך בעולם עם התחושה, שאני יזמתי דבר טוב שכזה, זו הרגשה טובה, שיש לתחזק מדי פעם. הדרך לתחזק יוזמה – או זוגיות – היא לעצור את החיים מדי פעם ולהיפגש לבד, לשבת זה מול זה ולהסתכל בעיניים. לדבר על היום ולהיזכר באז, לתכנן את העתיד ולהשיק כוסות יין לחיים. מאחר שעומס החיים לא תמיד מאפשר עצירה שכזו, יזמתי כלל: בשבוע של כל יום הולדת, יום נישואין ויום האהבה, יש לנו דייט. וכדי לעשות (ולא רק לדבר), אני מסמנת בלוח השנה את התאריכים, מזמינה מקום ובייביסיטר, הוא רק צריך לבוא. הכלל לא היה שונה השבוע, עם חגיגת הולנטיין – יום אהוב במיוחד. לכבודו התייצבנו במיגל, ביסטרו ברחוב הירקון. כעבור שעתיים יצאנו משם מרוצים, מבוסמים קלות, ומאוהבים.

מיגל היא מסעדת שף, הממוקמת במלון בוטיק בסגנון אירופאי-קלאסי. חלונות המסעדה הגדולים משקיפים על גן לונדון, וביחד עם שקיעה של חורף, מהווים תפאורה נהדרת לכל חגיגה של אהבה. האווירה במקום נעימה מאוד, רעש הרחוב לא חודר פנימה, ובמקומו מתנגנת מוסיקת רקע שקטה. המסעדה, שצבועה בעיקר לבן, ורהיטיה עץ חום, משרה מכובדות, שלא לוקחת את עצמה יותר מדי, ונותנת לאוכל לדבר. יצירתיות השף ניכרת כבר בתפריט - במיוחד במנות הראשונות, ביניהן קלמארי מסאבחה, סלט חטאים (איזה שם מפתה!) או שרימפס וקלמארי מוקפצים עם תרד, לימון כבוש ויוגורט - ומעוררת סקרנות לגבי הביצוע.

לפתיחה הזמנו את מנת הדגל של המקום, שרימפס מוקפצים בשמן זית, שום ופסטו זעתר. מנה נפלאה. השרימפסים, אותם אנו רגילים לדוג מבריכה של חמאה, היו טעימים להפליא, והמנה כולה הייתה קלה וים תיכונית. יש לציין, שגודל המנה היה נדיב ביותר, יחסית למנה ראשונה.
רביולי תרד עם רוקפור ואגוזי מלך ברוטב פרמזן היה חגיגה של טעם. בצק הכיסונים, שמוכן במקום, היה נגיס ומוצלח, הרוטב היה בעל נוכחות רוקפורית, והשתלב עם התרד. שני הכיסונים נחו ברוטב שמנת רוקפור, שפשוט אי אפשר היה להשאיר בצלחת, וכולו נטרף בעזרת כפית, כי לחם הבית שהזמנו כבר נגמר. כיכר הלחם הקטנה הייתה כה פריכה וטעימה, בלווית מלח גרוס, שמן זית או חמאה.

בעודנו ממתינים לעיקריות, השקנו שתי כוסות מרלו וחיסלנו את הזיתים שצורפו למנת הלחם, זיתים בניחוח תפוזים שעושים במקום.

המנות העיקריות השתוו ברמתן לראשונות, והוכיחו שוב שבמסעדת שף יצירתי עסקינן. ההמבורגר היה עסיסי, עשוי מבשר באיכות מעולה. הטוויסט במנה זו היה המיונז שהתלווה ללחמניה ולצ'יפס – מיונז עם קצת צ'ילי, שמרגיש אחר לגמרי והופך את המנה, שמוגשת בכל מקום בעיר, למשהו אחר.
אכלנו גם פילה מוסר בטפנד זיתים שחורים ופירה תפו''א. הדג היה עשוי בדיוק, וטעמי שברי הזיתים (בניחוח תפוז, כאמור), והעגבניות הקצוצות הוסיפו לו עניין חדש. הפירה החמאתי טבל ברוטב הדג, והיה מצוין.

בסיומה של הארוחה ישבנו ותכננו תכניות, עד שהגיע הקינוח: עוגת שוקולד עשירה ביותר עם קצפת לא מתוקה. שברי שקדים מסוכרים הוסיפו קראנצ'יות, וכל המנה הייתה נהדרת, אך לא הצלחנו לסיים.

בסוף הארוחה, אחרי שנפרדנו מהמלצרית הנחמדה והיעילה, הוא הציע שנרד לטיילת ונסתכל בכוכבים. ''איזה רעיון נפלא'', התלהבתי והסתכלתי עליו בעיניים אוהבות, סוף סוף הוא יוזם..

מיגל
הירקון 88, תל אביב.
03-5107555