הצל שלי ואני

''לעיקריות בחרתי נפוליאון, שהן פרוסות של בטטה וכרישה בגבינה כחולה- מנה מצוינת, מקורית וגם משביעה...''. נועה שחר לקחה את אחותה, סרבנית אוכל ידועה, לקפה-קונדיטוריה מתוקה שבתל אביב, והצליחה לגרום לה להיפתח

אחותי הקטנה נראית בדיוק כמוני, רק בקטן ובבלונדיני. כמוני גם היא תמיד נורא עסוקה, וכמוני היומן שלה מפוצץ ברשימות ולפעמים נושרים ממנו פתקים צבעוניים בכתב יד עם משימות ותזכורות ומטלות וגם דברים שחייבים לקנות. ביום שלישי אמרתי לה, כמו שאני אומרת לפעמים לעצמי, לעשות ''פוס'' באמצע היום על כל ההתרוצצויות שלה, ולבוא לשבת איתי על איזו עסקית במתוקה. כמוני, גם היא חובבת גדולה מאד של מתוקים, ואת מתוקה, כמוני גם היא מוקירה ואוהבת משכבר. ''אבל יש שם מתוקים'', קבלה עלי, ''אין שם אוכל-אוכל''. ''אז יש לי חדשות בשבילך'', בישרתי לה. ''יש שם ממש אוכל, תפריט עסקיות ובכל יום מספר מנות מתחלפות. כל פעם אפשר לבחור משהו אחר, כדי שלא ימאס. ומנות מיוחדות, לא הדברים הרגילים שמוצאים בכל בית קפה תל אביבי מאוס'', המשכתי ושיבחתי, ואז נזכרתי עם מי אני מדברת.

אחותי הקטנה נראית, כאמור, בדיוק כמוני, והיא גם דומה לי מאד, פרט לעניין אחד משמעותי: היא לא יודעת לאכול כלום. אסור ששום דבר ייגע בשום דבר אחר, אסור שיהיה מלוח מדי או חריף מדי או חמוץ. בקיצור, עדיף שלא יהיה הרבה טעם. מהבחינה הזו היא נשארה אחותי הקטנה- היא מתנהגת כמו שילדים בני חמש מתנהגים במסעדות, וקשה למצוא מקום שישביע את רצונה. לכן בבואנו למתוקה עמדו בפני המקום שתי משימות: לרצות אותי, שמשתעממת מאוכל בקלות; ולרצות אותה, שלא אוהבת לאכול שום דבר חוץ מסופלה שוקולד.

המלצרית לקחה את המשימה די בקלות, ולא היה נראה שהיא מתרגשת יותר מדי. ''אני יודעת מה את צריכה'', היא אמרה לה. ''יש לנו מנה ראשונה שנקראת סופלה תפוח אדמה. זה כמו מין פירה כזה''. הקטנה הסכימה לנסות, ואני הסכמתי בשמחה לבדוק את החציל הקלוי בטחינה. הוא היה מתוק מאד ולטעמי, וכשהרמתי את המבט לראות איך הילדה מסתדרת ראיתי שסופלה תפוחי האדמה נאכל בשמחה.

לעיקריות בחרתי נפוליאון, שהן פרוסות של בטטה וכרישה בגבינה כחולה- מנה מצוינת, מקורית ומשביעה. אחותי בחרה במנה הקבועה שלה, בה אי אפשר לפשל- רביולי בטטה ברוטב רוזה. היא הייתה מרוצה, ואני הייתי מרוצה שהיא מרוצה. רשמתי לעצמי לזכות מתוקה שלצד מנות מתוחכמות ולא רגילות, הם עדיין יודעים להכין היטב גם את המנות הבסיסיות שכל אחד יכול לאכול. אפילו אחותי.

בשלב הקינוחים כבר לא היו כאמור שום בעיות. טרפנו ממתק תותים חמוד וגם מיני פאי שוקולד נימוח, והאחות הודיעה שהזמן שלה אלי נגמר. שלוק אחרון בקשית ממיץ התפוזים שסחטו לי במיוחד, ליקוק אחרון של הכפית, ואנחנו שוב ברחוב, רצות מאיפשהו לאנשהו. אז היא מוכנה להודות עכשיו שיש במתוקה אוכל-אוכל, ואפילו אוכל טוב. יכול להיות שבפעם הבאה שיהיה לה זמן אולי היא תבקש שנלך לשם שוב. אחרי הכל היא דומה לי מאד: כמוני, היא נאמנה למה שטוב.

מתוקה
הארבעה 2, מול הסינמטק, תל אביב.
1-700-70-22-32