מיתוס - ההיית או חלמתי חלום?

''התנפלנו על מנה של ספיישל חצילון, מבושמים מהבחירה המצוינת (שלי...). בין נגיסה לנגיסה לגמנו יין מרקיז דה קסטיליה אדום ועוקצני...''. אחרי שנים של הבטחות לעצמו, דניאל רום סוף סוף קיים, ויצא לאכול בבר-מסעדה מיתוס

ערב חמישי האחרון סגר לי מעגל נוסטלגי והחזיר אותי שנתיים אחורה. אני זוכר את עצמי עובד שעות לא שעות, מתרוצץ מפגישה טרופה לאחרת בקומות המשרדים של המגדלים במפגש הרחובות וייצמן- שאול המלך. תמיד היה איזה שבריר שנייה שהבחנתי בה, במסעדת מיתוס, מבליחה כמו פנינה אדומה אצילית, חושפת טפח ומכסה טפחיים. מבחוץ יכולתי לראות רק את החצר החיצונית רחבת הידיים ולשמוע רק את השיחות העמומות של האנשים. בשעות הצהריים נראתה כמו בית קפה שמשי ובערבים התהפכה 180 מעלות ונראתה לגמרי כמו מוקד משיכה לילי חם ותוסס.

מיליון פעמים דמיינתי איך היא באמת נראית ועוד מיליון פעמים החלטתי שבסוף היום אני אשב שם. בתקופה הוורקוהולית ההיא הימים הסתיימו כ''כ מאוחר שההבטחה ההיא נשארה בגדר פנטזיה, לא יותר מזיכרון רחוק של לב שנחמץ בסוף יום עבודה מפרך בו מיתוס קרצה לי ולא באתי. לפני שבוע גיליתי לגמרי במקרה מחבר שומר כשרות שמיתוס כשרה. הצירוף המורכב והמגוון הזה של בר-מסעדה-גריל-גורמה-כשר חרץ את הדין סופית: זהו. אני סוף סוף יוצא לאכול במיתוס! אז לקחתי איתי את זוגתי, את סל הציפיות הגדוש ואת בטני המקרקרת והרעבה לבשר טוב.

את פנינו קבלה מארחת חייכנית והובילה אותנו דרך החצר המקורה לחלל המעוצב העצום: שולחנות ארוכים לצד שולחנות עגולים אינטימיים, שחור כהה ניבט מכל עבר והואר בהבזקי פלזמות מכל כיוון, גוף תאורה עגול ענק העניק אווירה קוסמית לכל ההידור הזה, שהשרה גם חמימות. התרווחנו על כורסאות מרופדות לאור נר קטן שהוצב בתוך גבישי מלח על שולחננו ונפעמנו מכוורות היין הענקיות. תפריט האלכוהול המגוון קרץ לנו גם הוא, עם קוקטיילים מפתים, לא מעט בירות ותצוגה מעניינת של יינות בוטיק ישראלים.

בעצת המלצרית המקצועית שלנו החלטתי לפרוץ גבולות וללכת על הספיישלים המעניינים של הערב. זוגתי הצפויה התלבטה דקות ארוכות ובסוף הזמינה טאפאס פטריות וטאפס כרובית. שניהם טוגנו היטב עד לקבלת מרקם קריספי. טבלנו אותם בהנאה ברטבי צ'ילי חריף מתוק ופסטו. היה זה פתיח מענג בהחלט, אבל אני התעקשתי להרחיק לכת, אז הזמנתי ספיישל חצילון - שלושה חצילונים ממולאים בשר טלה, ברוטב שזיפים סמיך ומתוק. התנפלנו על המנה, מבושמים מהבחירה המצוינת (שלי...), מתעכבים על טעמי המתוק והמלוח ונהנים מהשילוב הסינרגי ביניהם. בין נגיסה לנגיסה לגמנו יין מרקיז דה קסטיליה אדום ועוקצני.

כשהגיע הרגע המכריע של הזמנת העיקריות אהובתי קבעה נחרצות: ''בוחרים את המנות הכי טובות שיש! אם כבר אוכלים במסעדה שקוראת לעצמה מיתוס, אז הולכים על זה עד הסוף!'' אז התפרענו והזמנו מדליוני פילה בקר, על מצע פירה תפוח אדמה וירק מאודה ברוטב בורדולז אדום; ומנת סטייק שאטו - סטייק פילה וכבד אווז על מצע פירה וירקות מאודים. הבחירה בפילה הייתה אך טבעית: סטייק הפילה היה עסיסי ומשובח, צרוב בפסי גריל שחורים מעושנים, עטוף קלילות ברוטב יין אדום עדין, ואילו כבד האווז היה רך כחמאה ובעל טעם מעודן. הנתחים היו יפים ושמנמנים וביחד יצרו חוויה קולינארית מהסוג שלשמו התכנסנו כאן. לא הייתה כאן רכושנות פרטית למנות. שלפנו סכינים והתחלקנו, ואיכשהו שתי המנות השתלבו להן יחד וטופלו על ידנו ביסודיות ובשקט מופתי, האופייני רק לארוחות שחיתות אמיתיות. ללא ספק סטייק פילה טוב הוא מלך ללא עוררין, ויש בו משהו שנותן למנה נופך שגרתי פחות ויוקרתי הרבה יותר.

אחרי ההסתערות הזאת החלטתי שמן הראוי יהיה להעניק מקום של כבוד גם לקינוחים. כי חוויה שמתיימרת להיחקק כמיתולוגית לא תסתיים בלי גרנד פינאלה. אמרתי לה לבחור כל קינוח שמתחשק לה וידעתי מראש לאן אני נכנס. בואו נגיד שהחלטיות היא לא בדיוק הצד החזק שלה. מצד אחד אין כמו שוקולד, אבל פאי חם נשמע מעולה, בעצם למה לא ללכת על קינוח פירותי אחרי ארוחה כזאת?! בקיצור, מפה לשם, מצאנו את עצמנו שבעים ומרוצים מול פאי פקאן חם עם קרם שקדים וגלידת וניל, מוס שוקולד ופיסטוק מרוכז ותותים על מצע סורבה וניל. אחרי כמה טעימות חטופות מכל הקינוחים התמקדנו באחת המנצחת, תותים בווניל: כמה פשוטה - ככה טובה. במקרה או שלא במקרה, זה גם הקינוח המיתולוגי של אמא שלי. וכך אני סוגר לי מעגל ענק ויוצא החוצה אדם מסופק יותר...

מיתוס
ויצמן 2, מגדלי אירופה ישראל, תל אביב.
03-6932002