עליתו של הביטר

לפני יותר מעשר שנים, כשחזרו הורי מטיול בפראג, הם הביאו לי מתנה. בקבוק ירוק ומלבני שתוויתו נשאה את השם המוזר ''בחרובקה'' כתוב באותיות קיריליות.

הם סיפרו לי שכמעט כל ארוחה צ'כית חייבת להסתיים במזיגת משקה העשבים המריר הזה, ''להרגעת הקיבה''. כשניסיתי ללגום מהמשקה הירקרק התאהבתי מיד.

לאחר שהנוזל הקפוא החליק במורד הגרון, התמלא חלל פי בטעמי קינמון אניס וציפורן. כמה שניות לאחר מכן התחלפה תחושת הקור בחמימות אלכוהולית נעימה. לאחר שתיים שלוש כוסיות נוספות הבנתי את מה שהצ'כים יודעים כבר 200 שנה. לא בהרגעת הקיבה מדובר, מדובר כאן בניתוק מוחלט של המוח משאר חלקי הגוף. הבחרובקה נראית ונטעמת כמו ליקר ממשפחת הביטרים, אך תכולת האלכוהול שלה היא כשל ספיריט מן המניין- שלושים ושמונה אחוזים.

מאז, בכל פעם ששמעתי על מישהו שנוסע לפראג הייתי מבקש בקבוק או שניים. במשך שנים התייחסתי אל הבחרובקה כאל משקה המחמד הנאמן והאהוב שלי. הבקבוק הירוק הונח במקפיא ורכש אט אט מוניטין לצד שכנים וותיקים יותר כמו שומן האווז, ציר הבקר והכיסונים הקפואים. כל פעם בסופי ארוחות הייתי שולף בגאווה את הבקבוק מהמקפיא ומוזג לאורחים. את הבחרובקה, כמו כל האניסטים או הביטרים או שאוהבים או ששונאים. תמיד יהיו את אלה שמעווים את הפה ואת אלו שיצטרכו להזמין בשבילם מונית

שנים התפלאתי על העובדה שאף יבואן לא טרח לייבא באופן מסודר את המשקה הפופולרי ביותר בצ'כיה, לארץ, אבל יחד עם זאת שמחתי שהבחרובקה נשארה סוג של אהבה שקטה ואנונימית. שפן פרטי, ירקרק ומפתיע לסופי ארוחות.

עכשיו אהבתי כבר לא אנונימית ובטח שלא שקטה. כעת יש מלחמה ברחובות העיר. שוטים של משקאות ביטר נורים לכל עבר בברים ובמועדונים. את המלחמה הזו התחיל ה''ייגרמייסטר'' הגרמני שלימד את הישראלים מה פירוש המילה ''ביטר'' ושינה כמעט בין לילה את הרגלי השתייה של אנשי הלילה והבליינים. במהרה נפתח מאבק במשקה הגרמני מכל החזיתות. כמעט כל מדינה אירופאית שלחה נציג. ''רמזוטי'' ו''אוורנה'' מאיטליה, ''אניקום'' ההונגרי, ''גאמל דאנסק'' מדנמרק וה''שארטרז'' הצרפתי. היה זה עניין של זמן שמישהו ייקח גם את המשקה הצ'כי וישליך אותו למערכה האכזרית. את הבחרובקה מייבאת לישראל ''החברה הסקוטית'' וכצפוי היא מיד הפכה למשקה עם עדות מעריצים . המחיר המומלץ לצרכן הוא 85 שקלים לבקבוק. בברים כוסית תעלה בין 18 ל25 שקלים והיא אופציה נהדרת להשתכר בזול, זו גם הסיבה שהבחרובקה יצאה אצלי מהמקפיא.

היום כשחבר נוסע לצ'כיה אני כבר לא מבקש בחרובקה, אלא את חברתי החדשה, ה''פלינקה'' – שיכר המזוקק משזיפים. אחרי ככלות הכל, זה לא ממש כיף שאהובתך הישנה והפרטית מתפרפרת בכל רחבי העיר.