מעבר להרי אררט

''מאחר שאנחנו אנשים מסודרים, עברנו יחד מנה-מנה, וככל שהתקדמנו, גדלה הסקרנות שלנו כלפי המנות האחרות. גולת הכותרת של הראשונות הייתה המוטבל, סלט חם של קוביות חציל קלויות ביוגורט עשיר וסמיך ופיסטוקים קצוצים. אבל גם שאר הראשונות היו מעולות ממש...'' מיה בר ואבא עשו חיים במסעדת טיקה ההרצליינית, שהפגישה אותם לראשונה עם מטעמי המטבח הטורקי

''מאחר שאנחנו אנשים מסודרים, עברנו יחד מנה-מנה, וככל שהתקדמנו, גדלה הסקרנות שלנו כלפי המנות האחרות. גולת הכותרת של הראשונות הייתה המוטבל, סלט חם של קוביות חציל קלויות ביוגורט עשיר וסמיך ופיסטוקים קצוצים. אבל גם שאר הראשונות היו מעולות ממש...'' מיה בר ואבא עשו חיים במסעדת טיקה ההרצליינית, שהפגישה אותם לראשונה עם מטעמי המטבח הטורקי

ארוחת צהרים עם אבא. הפעם אני מזמינה. גדלתי.

אני לוקחת את אבא לגלות טעמים שהוא – שגדל על ברכי שניצל וינאי ושטרודל עם קצפת – לא מכיר, אבל כדי שההכרות עם העולם שמעבר להרי האררט לא תהיה חדה מדי, אני מחפשת מסעדה שלא תתנפל עליו עם תרבות אחרת לגמרי, אלא בכזו, שתגיש לו אוכל אחר, אבל בדרך המוכרת לו: בסביבה נוחה, מרוהטת בריהוט כבד, עם שירות מקצועי, כלים ושולחנות מצוחצחים, או בקיצור, באווירה אירופאית מכובדת. בהינתן השיקולים הללו, מסעדת טיקה, באזור התעשייה של הרצליה פיתוח, הייתה בחירה מושלמת.

באחד מימי החול נכנסנו רעבים למסעדה היפה, שכולה צבעי אדום-זהב-חום. הובלנו בנימוס לשולחן, לא רחוק מהבר המעוצב, ושקענו בתפריטים. אבא הביט בי בציפייה, שאקח עלי את ניהול ההזמנה. כאן הרגע להודות, שגם אני, כמו אבא, לא ממש גדלתי על ברכי המטבח בטורקי. אפשר לומר בפאראפראזה, ששנינו אכלנו מאותו המסטינג, שהכיל, כאמור, שניצלים ומאפים מבושמים בקינמון. חייכתי לאבא בחזרה, תוך שאני חושבת במהירות מה אעשה, ובאותו רגע הגיח הג'יני- אותו שד מפורסם מאלאדין שנכון למלא משאלות, בדמותו של מלצר חביב, שאוהב להאכיל. ''על מה אתה ממליץ?'', פניתי אליו בתקווה, והוא לקח את ההזדמנות והרכיב לנו ארוחה טורקית לתפארת שבסופה, אם לקצר את הסיפור, אמר אבא שהאוכל הטורקי הוא פשוט נפלא וגם אני, בתור המתווכת, נפלאה גם כן.

על שולחננו הופיעו מספר צלחות ועליהן מטעמים. מאחר שאנחנו אנשים מסודרים, עברנו יחד מנה-מנה, וככל שהתקדמנו בארוחה, כך גדלה הסקרנות שלנו כלפי המנות האחרות. וכך אכלנו: גולת הכותרת של הראשונות הייתה המוטבל, סלט חם של קוביות חציל קלויות ביוגורט עשיר וסמיך ופיסטוקים קצוצים. אבל גם שאר הראשונות היו מעולות ממש, למשל, ההיצ'לי קופתא, כופתאות סולת ממולאות בבשר טלה, צנוברים ועשבי תיבול. למעשה, מה שמסתתר מאחורי השם הזר, הוא הקובה המוכר לכולנו מהמסעדות המזרחיות, אלא שכאן מורגש היטב טעמו של בשר הטלה, והוא מוגש עם קעריות קטנות של סלסה חריפה וטחינה מרירה וטעימה. הופתענו לטעום גם מגוורדה', סלט עגבניות ברכז רימונים, עם שברי אגוזי מלך, שהוא וריאציה מעניינת וטעימה עד מאוד לסלט הירקות הישראלי. מי חשב להוסיף אגוזים ורימונים לעגבניות? כן טעמנו פאצ'אנגה, מאפה פילו ממולא בירקות, בשר מעושן וגבינת מוצרלה, שהיה פריך ומוצלח, וסלט עשבי תיבול, מתובל בשמן זית ובלימון. השקדים הקלויים שעטרו בנדיבות את הירק הוסיפו פריכות וטעם. תענוג. את הרטבים ספגנו בפיתות דקות ופריכות, מקושטות בשומשום, וקצח שרק יצאו מהטאבון. כאן יש לציין, שבניגוד למסעדות אחרות שמגישות מיני מאזטים, נראה שב''טיקה'' הושקעה מחשבה בהתאמת גודל השולחן לסגנון הארוחה, כך שעל אף מספר הצלחות הגדול, לא הרגשנו צפיפות. הכול היה מרווח ונוח.

למרות שאחרי התחלה כזו, היה לנו ברור שכל מה שנבחר למנה עיקרית יהיה בבחינת הימור מוצלח, החלטנו שוב לסמוך על הג'יני, שהפעם המליץ על סינטה טלה ועל עלי נאזיק. אמרנו כן, ורק אחר כך התפנינו לתפריט, לראות מה הפסדנו: הקבבים למיניהם. כנראה שנצטרך לחזור.

נתחי הסינטה במרינדה, הגיעו על גבי צלחת אליפסית, מעל מאפה בצק עבה וגבעה של שומים צלויים. נתחי הבשר ניצלו על הגריל עד לדרגה האופטימלית (מדיום), והיו רכים וטעימים. בצדדים הוגשה תלולית אורז לבן, וכן, פרוסות בצל ופטרוזיליה קצוצה, פלפל ירוק חריף ועגבניות שלמות צלויות. מומלץ להעמיס על המזלג כמה שיותר מהמרכיבים השונים ולהרכיב את הביס המושלם. המנה השנייה התגלתה כבשר טלה קצוץ, בתערובת תבלינים מיוחדת, שהוגש על סלט חם של יוגורט חצילים קלויים. בצידי הצלחת החמה היו קרעי בצק, שגם אותם מומלץ לטבול ביוגורט, שנספג בשומן הטלה, ולהכניס לפה גושים של מעדן. אין כמו טלה ביוגורט אמו.

בסיום הארוחה, הגיע שעתו של הקינוח. למרות שהיינו שבעים ומרוצים, לא ויתרנו על השלב ההכרחי הזה, ועל המנות המיוחדות שיש לטיקה להציע. אנחנו אנשים מסודרים, כבר אמרתי. בחרנו בהלבה, כדור גלידה וניל עטוף בסולת מבושלת עם צנוברים וקינמון, ובקנאפה טורקית, שערות קדאיף מטוגנות וביניהן גבינת מוצרלה מותכת. שני הקינוחים היו לא פחות מאלוהיים. ההלבה, שנראית כמו הר געש קטן, התגלתה כמעדן. מסתבר, שאין כמו שילוב של גלידה קרה עם סולת מתוקה וחמה. גם הקנאפה, שהיתה פריכה ומנוקדת בשברי פיסטוק, הייתה נפלאה.

אחרי חוויה קולינרית כזאת, כנראה שניסע בקיץ לטורקיה עם כל המשפחה. אבא הציע.

טיקה
שנקר 11, הרצליה.
09-9728191