בלי קיטורים

''המשכנו אל צלחת עם פטריות ממולאות בגבינות, שהעלו ריח נהדר, והטעם, אלוהים... הטעם - גן עדן...'' שירי טוב נפגשה עם חברה למפגש הקיטורים השבועי שלהן. אבל האוכל בבית הקפה אמלי רסטו בר לא ממש אפשר להן לקטר

''המשכנו אל צלחת עם פטריות ממולאות בגבינות, שהעלו ריח נהדר, והטעם, אלוהים... הטעם - גן עדן...'' שירי טוב נפגשה עם חברה למפגש הקיטורים השבועי שלהן. אבל האוכל בבית הקפה אמלי רסטו בר לא ממש אפשר להן לקטר

יערה היא אחת מהחברות הנדירות שהכי כיף לצחוק איתן, והכי כיף להתעצבן איתן, גם להתבכיין איתן וגם לשתוק. בכל פעם שהמעמסה הייתה כבדה על הלב, הייתי חוצה את הרחוב ועולה אל יערה לקפה. אבל מאז שיערה עברה לפלורנטין, המבצע הפך למורכב, והמפגשים נקבעים כמה ימים מראש. את מפגש הקיטורים השבועי שלנו, הקתרזיס השבועי, קבענו להעביר בבית הקפה אמלי רסטו בר, שממוקם בקצה המדרחוב של נחלת בנימין, בדיוק באמצע הדרך שלי ושלה.

בשעות היום נשטף בית הקפה אור מהשמש שחודרת דרך החלונות. אבל בערב, כאשר האורות מתעמעמים, המקום לובש רומנטיקה רכה, הבר נראה כמו תפאורה של סרט אירופאי. רק מסך הטלוויזיה הענק, עליו מרצדות כמה דמויות שרודפות אחרי כדור, איים על השיק האירופאי שאפף את המקום. בהבעה מדוכדכת נכנסנו והתיישבנו, אבל עוד לפני שהספקנו להגות הברה אחת של מרמור, שלח אלינו הברמן מבט מצודד ושאל: ''משהו לשתות, בנות?''. הנהנו בלהט כנוודות שחצו מדבר אל כוס מים קרים, אבל במקום מים - שתי כוסות של יין שירז קולומביה קרסט הונחו מיד על שולחננו. יערה כבר הספיקה לפצוח בתלונה על החוק שאוסר על עישון בבארים ובתי קפה, שמוציא לה את החשק לצאת מהבית, אך כאשר לגמה מהיין, חיוך קל הסתמן בזווית שפתיה. היין היה נהדר, קליל, ומאוד ידידותי אל בלוטות הטעם.

מלצרית חייכנית ניגשה אלינו והציעה משהו לאכול, הפעם זה היה תורי לחייך. התפריט העשיר העסיק אותנו רבות, וסבלנותה של המלצרית הייתה ממש ראויה לציון. לאחר לבטים, דין ודברים, החלטנו לפתוח בפלטת אנטיפסטי, שהכילה בין השאר בטטות עבות בשר, חצילים וקישואים. טעם הטימין בירקות היה ניכר, ושידרג את האנטיפסטי בצורה ניכרת. המשכנו אל צלחת עם פטריות ממולאות בגבינות, שהעלו ריח נהדר, והטעם, אלוהים... הטעם- גן עדן. הפטריות היו דשנות פריכות, עם שילוב נהדר של טעמים. מזל שיערה אסרה עלי להזמין עוד מנה מהדבר הנהדר הזה, אחרת, לא היה נשאר לי מקום בבטן למנה העיקרית.

תפריטים תמיד מאתגרים אותי. כאחת שלא יודעת לבשל, אבל מאוד אוהבת לאכול, המחשבה על שילוב הטעמים יחד, גורמת לעיכוב בקבלת ההחלטות שלי. לאחר בחינה ממושכת, מספר קושיות שהופנו אל המלצרית, דמיון מודרך על שילובי טעמים שעבר דרך הדמיון אל ריריות הפה, בחרתי בכדורי הבקר בבירה עם ירקות השורש, שהוגשו על מצע פירה והתבררו כבחירה מצוינת. הם היו רכים, עשירים בטעם, הבירה הורגשה קלות עם כל ביס וביס, והמסה את המועקה שאתה נכנסתי למסעדה. יערה הזמינה עוף בקארי עם פירות מיובשים על מצע של קוסקוס, אבל עד שהצלחתי להרים את הראש מהמנה שלי כדי להציץ למנה של יערה, ראיתי פה מלא וצלחת כמעט ריקה. כהרף עין נשלח המזלג שלי לצלחת של יערה כדי ללקט כמה פיסות אחרונות. גם פה התיבול העשיר הורגש מיד ושטף את הפה בטעם אחר. העוף היה רך, הקוסקוס היה טעים ואוורירי, נראה שגם מצב הרוח של יערה השתפר.

המשחק ששודר עד אותו רגע נגמר, כך שיחד עם האנחה שבאה לבטא מצב של בטן מלאה שצריכה לנוח, הגיעה אנחה של הכרת תודה למוזיקה הטובה שהחלה להתנגן ברקע להנעמת תהליך העיכול. לאחר מספר שירים, היינו מוכנות ומזומנות לשלב הקריטי ביותר של הערב- הקינוח. קינוח הוא מה שמשאיר בך את הרושם הכי משמעותי של הערב, כי עם הטעם של הקינוח חוזרים הביתה ונשארים איתו עד שמצחצחים שיניים לפני השינה. הזמנו פאי אגסים שלווה בגלידת וניל כמיטב המסורת. על אף שהבצק היה קשה מדי, המלית הייתה נהדרת. שילוב מדויק של יין אגסים וקינמון, שהאפילו על האתגר שהציב בפנינו הבצק. הקרם ברולה היה מושלם. אין מה להוסיף ולומר פרט למילה מושלם. ככה בדיוק אמור להיות הטעם, המרקם והסמיכות של קרם ברולה טוב.

מעל לכל דבר אחר באמלי, משהו בטעם של האוכל, בחום שלו, במרכיבים שלו, נתן תחושה של בית. חוסר יומרנות אך יחד עם זאת כל כך הרבה עושר במנות, הוא מה שגרם לי וליערה לוותר על שיחת הקתרזיס שלנו ולדחות אותה לתאריך לא ידוע. בלב מרוקן ובטן מלאה חזרנו הביתה. אם יש לקח שאפשר ללמוד מהערב הזה, הוא שיש עת לכל דבר- לצחוק, להתעצבן, לשתוק, להתבכיין, אבל אם לומר את האמת - למה להתמרמר, אם במקום זה אפשר פשוט לאכול?

אמלי רסטו בר
נחלת בנימין 22 פינת גרוזנברג, תל אביב.
03-5101288