בחזרה לשנות השמונים

''צלעות הטלה היו המנה ששיגרה אותנו סופית בדואר רשום לענן מספר תשע. חמש צלעות מסודרות בסידור גיאומטרי, גדולות, עסיסיות ונמסות בפה..''. החברה, והאוכל של מפגש הסטייק, החזירו את אדם בר אל שנות השמונים העליזות

''צלעות הטלה היו המנה ששיגרה אותנו סופית בדואר רשום לענן מספר תשע. חמש צלעות מסודרות בסידור גיאומטרי, גדולות, עסיסיות ונמסות בפה..''. החברה, והאוכל של מפגש הסטייק, החזירו את אדם בר אל שנות השמונים העליזות

ג'יואן ואני הולכים דרך ארוכה ביחד. כמה ארוכה? בלי להסתבך בפרטים מיותרים כמו שנים ומספרים, נגיד שמגן חנה. ג'יואן, כמובן, גם אינו השם שרשום בתעודת הלידה, הזהות או הבקשה למשכנתא שטרם הגיש, אלא השם שבו נמשח לסניאסות באשראם בפונה, לשם הוא מגיח אחת לכמה זמן לצורך תדלוק רוחני. אבל עלי לא עובדים עם שמות סניאסיים ותדלוקים רוחניים, וכשהגיע יום ההולדת של ג'יואן – אספתי אותו מתחת לבית כדי להחזיר אותו למקורות הכי גשמיים ונהנתניים – למפגש הסטייק.

מפגש הסטייק היא שלב מתקדם באבולוציה של סטייקיות שנות השמונים של תל-אביב. לו היה משה כרובי, המסעדן המיתולוגי שהקים בין היתר את רשת ה''מי ומי'' נכנס למפגש הסטייק בהרצליה – היה בודאי מזהה רסיסי DNA פה ושם בין הצלעות לבוואריה. על מסך הפלזמה והבר האלכוהולי המפואר היה מסתכל בוודאי בתימהון סלחני של סבתא שמביטה בנכד המוצלח שלה מעוטר בקעקועים ופירסינג. כי מעבר לכל ענייני הגנטיקה – אזור התעשייה בהרצליה הוא לוקיישן מחייב, והמעצבים של מפגש הסטייק לא הביטו לאחור, אלא עיצבו חלל גדול, מרווח, וחדשני למראה. אולי בגלל העיצוב החדשני, הופתענו מהחום והפשטות של האירוח. מן הרגע שנכנסנו קיבלנו את ההרגשה שחשוב למארחים שלנו שנהנה ונרגיש בנוח. קיבלנו ספייס לשוחח בינינו כשזה מה שרצינו, וקיבלנו פרטנרים להחליף התחכמויות כשנחה עלינו הרוח. והכי חשוב, כוסות היין התמלאו מחדש בלי שראינו והרגשנו, והלאפות לא הספיקו להצטנן בסלסילה, כי יד נעלמה דאגה להחליף כל לאפה מצטננת בחברה לוהטת ממנה.

בגזרת האוכל (כן, לא היו רק חברה, עיצוב ושרות – באנו לאכול!), מפגש הסטייק פתחה בפנינו את כל האפשרויות – החל מסלטים, דרך שיפודים ועד סטייקים. מהמדגם המגוון של הראשונות כדאי לציין כמה בולטות: חומוס עם פטריות חמות - כן, עוד מנה קלאסית מסטקיות שנות השמונים, והפעם בגרסה מנצחת עם פטריות טריות, מבושלות במידה (כמעט קראנצ'יות). כבד קצוץ ביתי, כזה שהיה מעלה דמעות בעיניה של הסבתא הפולניה הקולקטיבית של כולנו. גזר מוחמץ עם לימון כבוש (גילוי נאות – לכותב יש חולשה חזקה ללימון כבוש).טחינה סמיכה וירוקה. חציל בלאדי בתנור עם טחינה וצנוברים. וגולת הכותרת – טאבולה עם ''טוויסט'' – תוספת גרעיני רימון – כמה פשוט ככה גאוני! ואם אתם עדיין לא מריירים, דמיינו את כל אלו, בצירוף הלאפות שמתחדשות בלהט – ותבינו כמה מהר השתקנו את הקול הפנימי שצעק לנו לשמור מקום לעיקריות. ''אתה לא רוצה - אל תאכל! אבל אל תיכנס לנו לצלחת!'' הבהרנו לו באסרטיביות.

כמנת ביניים בחרנו בשיפוד כבש. הבשר אמנם בשר שוק טלה, שאנו רגילים לפגוש אחרי בילוי ממושך בתנור, אבל מתברר שבטיפול הנכון יהיה רך ועסיסי גם בגרסת הקוביות על הגריל. ליד הכבש, (ואף מילה לאנונימוס, וגם לא למצפון שהועבר למצב ''השתק'') – כבד אווז מהגריל. אם תפתחו מילון אבן שושן בערך ''נימוח'' – סביר להניח שתמצאו צילום של המנה בצמוד להגדרה.

לו היינו מזן אחר, נשים למשל, היינו נשברים בשלב הזה. אבל אנחנו קורצנו מחומר אחר. מסוקס יותר, גרגרני יותר. תדלקנו עוד קצת יין והמשכנו לעיקריות. מאחר שאני חבר טוב, ורציתי לאחל לג'יוואן שנה מלאה בבשר משובח - הזמנתי לו פילה בקר, ולי לקחתי צלעות כבש. או שאולי זה היה להפך?... הפילה (וכך גם האנטרקוט ושאר נתחי הבקר) מיושן במקרר היישון במסעדה עצמה, ומקורו בעדרי רמת הגולן. הוא מגיע בליווי רוטב יין או צ'ימיצ'ורי, אבל כמובן שכשמדובר בפילה, כל תוספת תהיה מיותרת, ומלבד נגיעה של מלח ופלפל באמת שלא צריך דבר. צלעות הטלה, שהגיעו כמעט סימולטאנית, היו המנה ששיגרה אותנו סופית בדואר רשום לענן מספר תשע. חמש צלעות מסודרות בסידור גיאומטרי, גדולות, עסיסיות ונמסות בפה... עונג צרוף התחבא לו בכל ביס. אם במקרה נקראות שורות אלו ע''י הקרדיולוג שלי – אז נשבע לך, דוקטור, אכלתי גם מהסלט הערבי הקצוץ. ואם להיות גלוי עד הסוף – גם מהצ'יפס (מושקע מאד יש לציין, חתוך במקום, טיגון כפול).

קינחנו בבוואריה, שאותה כבר החלטנו לחלוק בינינו, כי אפילו לנו יש גבולות, וחוץ מזה – בשביל מה יש חברים, אם לא כדי לחלוק איתם את הדברים הטובים שהחיים האלו מציעים לנו?

מפגש הסטייק
שנקר 7, הרצליה פיתוח.
09-9511177