Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> : ארוחת השבוע: לדוד יוסף הייתה חווה - מסעדת חוות התבלינים בגלבוע

לדוד יוסף הייתה חווה


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

אי-אה, אי-אה, או. ובחווה מסעדה משובחת, עם תפריט מענג. מיכל זמרני חזרה מחוות התבלינים, שם אכלה בין השאר ''צלחת ממולאים המהווה חגיגה של טעמים. מחד – חציל ממולא בתערובת מופלאה של גבינות מלוחות, צימוקים מתוקים וצנוברים, ברוטב גבינת לבנה. מאידך - משולשי פילו לוהטים, ממולאים בגבינה, עם טעם זעתר דומיננטי וחריפות קלה. מעולה, מעולה, מעולה...''.

אי-אה, אי-אה, או. ובחווה מסעדה משובחת, עם תפריט מענג. מיכל זמרני חזרה מחוות התבלינים, שם אכלה בין השאר ''צלחת ממולאים המהווה חגיגה של טעמים. מחד – חציל ממולא בתערובת מופלאה של גבינות מלוחות, צימוקים מתוקים וצנוברים, ברוטב גבינת לבנה. מאידך - משולשי פילו לוהטים, ממולאים בגבינה, עם טעם זעתר דומיננטי וחריפות קלה. מעולה, מעולה, מעולה...''.

הבוקר הלכנו ללטף קנגרואים. ''גן-גורו'' שבקיבוץ בית אלפא מיועד לפחות בהגדרה, לילדים, אבל גם אנחנו נהנינו מאוד מלהאכיל וללטף את להקת הקנגורו המבויתת, שהורגלה לחברתם של בני אדם. החופשה שלנו עומדת להסתיים. חמישה ימים של שכרון חושים עברו עלינו, ואת היום האחרון החלטנו להקדיש להנאה נטו. אז אחרי הקנגורו, מבוך הצמחייה שבחצר ומשחקי המחשבה שעל הרצפה, החלטנו להעניק לעצמנו עוד חוויה אחת, בלתי נשכחת. מסעדת חוות התבלינים נמצאת במרחק עשר דקות נסיעה לשם, ובכל הנוגע לקולינריה – אמורה להוות את גולת הכותרת של מסעדות עמק יזרעאל, ולהציע חוויה מפנקת שלא נקבל בשום מקום אחר באזור. כך סיפרו לנו. לא שיקרו.

אל שולחננו אשר במרפסת הצופה אל העמק מתיישב אורן, בנם של פנינה ויוסף מס, האחראי היום בפועל על ניהול המסעדה. הוא מתחיל בשיעור גיאוגרפיה מזורז: שם גבעת המורה, פה זה עפולה, ומעבר לגבעה הזאת נמצאת גדר ההפרדה. משם מתגלגל הסיפור, באופן טבעי, לסיפורם של בני משפחת מס: המשפחה הגיעה לאזור בשנת 1982, אחרי שפונתה ממושב שדות, ליד ימית, במסגרת החזרת סיני למצרים. השטח בו עומדת היום החווה היה ריק. אבא יוסף מס, חקלאי בעל משק משגשג בשדות, החל לנסות ליישם פה את מה שלמד שם. זה לא היה קל. ''לקח לו 12 שנים של ייאוש עד שהוא הגיע למסעדה'', מספר אורן, ''וכל מה שרואים פה – הוא עשה בידיים שלו. לפתוח קו טלפון, למתוח חוטי חשמל. הקארוון בו נמצא היום המטבח היה הבית שלנו כמה שנים. בשנים הראשונות חיינו פה עם גנרטור, והיינו מובילים מים עם טרקטור. היום זה נורא יפה, אבל אז נדרשה הרבה עבודה''.

בשלב מסוים, כשנראה היה שהמשק לא מצליח כמצופה, עלה רעיון המסעדה. פנינה ויוסף מס אספו את שארית כספם, נסעו לסקוטלנד, ללמוד על חוות תבלינים, ושכרו את השף אורי גוטמן, שיעזור להרכיב את התפריט הראשוני. פנינה מס, צמחונית טבעונית בהשקפתה, הוכרזה כשפית. היא למדה את הבסיס, נסעדה להשתלמויות בפרובנס, ניו יורק, לונדון, התנסתה הרבה לבד, ולאט לאט החלה לפתח לעצמה סגנון, המשתקף היום היטב בתפריט. המקום זכה להצלחה מיידית. ''היינו הראשונים שהגישו קרפצ'יו או פואה-גרה'', מספר אורן. ''לכן, עד היום אנחנו נתפסים בעמק כיקרים, למרות שיש לנו תפריט מגוון ועסקיות משתלמות מאוד, ובאים אלינו רק באירועים מיוחדים. היום, 75% מהלקוחות שלנו הם מאזור נתניה-ראשון''. עם הזמן נכנסה חוות התבלינים גם לעסקי האירועים. לצד המסעדה שוכן גן שבנוי מטרסות ומפלסים, הבנוי לאירועי קיץ של עד 350 איש.

התפריט של חוות התבלינים הוא ים תיכוני-ישראלי. הוא כולל המון תבלינים שגדלים בחווה, ירקות אורגניים, לימונים, זיתים ויין הבית, שמופק מהכרם שלמרגלות הגבעה, מענבי קברנה ומרלו. סוג של משק אוטרקי. גם מוצרים חיצוניים מובאים מהעמק: הגבינות מכפר יחזקאל, הביצים מיוגב. ''אנחנו משתדלים לשמור על הצביון שלנו'', אומר אורן. ''שום דבר לא נקנה בחוץ. גם לא קינוחים. רק חומרי גלם''.

כיאה למסעדה ים תיכונית, אנו פותחים עם קנקן של לימונדה קרה, המוגשת עם לימונית. אפילו ללימונדה יש פה טעם וארומה חזקים יותר, של חווה. אחר כך נוחתת על השולחן סלסלה של לחמי הבית – פוקצ'ה טרייה ומתפצפצת, לחם בירה עם אגוזי מלך, לחם חיטה מלאה עם זרעי חיטה וכמון, ומטבלים של זיתים, עגבניות, שמן זית ובלסמי. הכל טרי וטעים להפליא, ואנחנו מנשנשים, אפילו שלא מומלץ, גם כשמגיעות המנות הראשונות: סלט החווה, הכולל מצע רענן של עלי חסה, עם אגוזי קשיו, תפוחים טריים, בטטות מטוגנות ורוטב חמצמץ וייחודי, המבוסס, כך מסתבר לנו אחר כך, על חומץ פטל. חומוס גרגירי ומיוחד עם פטרוזיליה, שמן זית, טחינה וחריף, ששלח את שי, משתנק, אל הלימונדה. קרפ במילוי תערובת משכרת של פטריות יער ועשבי תיבול, ברוטב שמנת ופטריות. קרפ עירית במילוי כבד עוף קצוץ, ברוטב שמנת, עם בצלצלי שאלוט. וגולת הכותרת, מבחינתי לפחות – צלחת ממולאים המהווה חגיגה של טעמים. מחד – חציל ממולא בתערובת מופלאה של גבינות מלוחות, צימוקים מתוקים וצנוברים, ברוטב גבינת לבנה. מאידך - משולשי פילו לוהטים, ממולאים בגבינה, עם טעם דומיננטי של זעתר וחריפות קלה. הממולאים מוגשים לצד פלחי עגבניות, שעליהם מגוררת גבינה בולגרית, בליווי עגבניות ממיובשות ובצל חי. מעולה, מעולה, מעולה.

אנחנו לוקחים חצי שעה הפסקה, כדי לאפשר לשי לעשות את ההפרדה ההכרחית בין חלב לבשר, וגם כדי להתאוורר קצת, ובינתיים מנצלים את הזמן כדי לחטט במדפים, ולפנק את עצמנו בבקבוקים של יין הבית וחומץ פטל. אחר כך אנחנו שבים אל המרפסת, נהנים מהבריזה הקלילה ומשמש אחרונה של סוף הקיץ, ומלטפים את הכלבים העוברים. כמה וכמה כלבים וחתולים מסתובבים לרגלינו, מתחככים ברגלי הלקוחות, מצפים לשאריות. ''אנשים זורקים פה כלבים וחתולים, ואנחנו מאמצים אותם'', מסביר אורן. ''כל שבוע יש פה עוד כלב, עוד חתול''. כלבה לבנה אחת שובה את ליבנו ואנחנו מנהלים שיחה היפותטית אם לקחת אותה. שי, בתפקיד הקטגור, מזכיר לי שהדירה קטנה מדי, ושאני אלרגית לשיער כלבים. אני מתווכחת קצת. הכלבה חמודה לאללה. המנות העיקריות קוטעות את הדיון ומחזירים אותנו למטרה העיקרית שלנו פה, קרי – לאכול.

על השולחן מונחת קערה של מים חמים עם לימון, לטבילת הידיים, והסיבה לכך – מנה מגרה למראה של צלעות כבש ברוטב דבש, בליווי בצק פילו ממולא כרוב. הבשר נהדר, עסיסי, וטובל ברוטב סמיך ומפנק, ההולם אותו מאוד. הבצק הממולא נחמד, אבל לא משתווה למנת הממולאים שאכלנו כמה דקות קודם לכן. עוד מונחים על השולחן מנה צבעונית וטעימה להפליא של גלילת חזה עוף ממולאת בפסטו, קשיו, חזה אווז ואורז בר, ברוטב יין מרסלה; וקציצות קבב כבש פיקנטיות, המוגשות על אורז, ברוטב עגבניות מעודן, הממתן את חריפות הקציצות. המנות משובחות כולן, ואנחנו מצטערים על הרגע בו נשנשנו את הלחם. אבל לא יותר מדי. גם הוא היה מוצלח.

שי פורש בשלב זה מהמשחק, ואני, שקיבת הקינוחים שלי זועקת חמס, מזמינה מנה של פינוקי שוקולד: טראפל שוקולד עם אגוזים; אצבע שוקולד עם קורנפלקס, שוקולד חלב ושוקולד לבן; עוגת שוקולד; וטרין שוקולד עם שוקולד פרחים. הפינוקים נראים נפלא, כשמם – הם אכן מפנקים לאללה, ואני אוכלת אותם עם הידיים, בלי בושה, ונאנחת בהנאה. שי מביט בי בעצב. ''עקדת יצחק זה כלום לעומת מה שהולך פה'', הוא ממלמל, בהתייחסו לחוקי הכשרות, האוסרים עליו ליהנות מהמנה החלבית. אני מגחכת ואומרת ''יותר בשבילי'', אבל לבושתי, המנה מכריעה אותי בשלב מסוים, ושאריות עוגה וטרין עוד מחייכות על הצלחת כשאני מחזירה אותה למטבח. ''לא נורא'', אני מנחמת את שי ואת עצמי, ''בפעם הבאה נחזור רק בשביל הקינוחים'', אבל שנינו יודעים שהאוכל בחוות התבלינים טוב מכדי שזה יקרה.

חוות התבלינים בגלבוע
הר גלבוע
04-6531093