שיכור וטוב לו

ממעמקי מוחו המבוסם מנסה נגב אבידן לדלות פרטים על ביקורו בביסטרו-בר באגסי שבפלורנטין: היה שם בר. היה שם אוכל טוב. היה שם בירות, וקוקטיילים, ושוטים, ועוד כל מיני סוגים של אלכוהול. היה שם כיף. איזה מזל שהוא רשם הכל

ממעמקי מוחו המבוסם מנסה נגב אבידן לדלות פרטים על ביקורו בביסטרו-בר באגסי שבפלורנטין: היה שם בר. היה שם אוכל טוב. היה שם בירות, וקוקטיילים, ושוטים, ועוד כל מיני סוגים של אלכוהול. היה שם כיף. איזה מזל שהוא רשם הכל

חבר טוב שלי מבקר עכשיו בארץ. הוא גר בניו יורק, אורי, ולא מפסיק לומר לי שלא משנה לאן אקח אותו בארץ, שום בר לא ישתווה לאלו הניו יורקיים. אי לכך, ובהתאם להיותי אדם עקשן (ולפעמים יתר על המידה) החלטתי למצוא בר בארץ שישתווה ואולי גם יעלה על ניו יורק, כדי להראות לבחור מאיפה משתין הדג (הציוני, כמובן..). ולא סתם בר איפשהו בארץ: בשם הפטריוטיות החלטתי שהבר חייב להיות בתל אביב - שהיא מעין התפוח הגדול שלנו, לא?

ואז שמעתי על הבאגסי. ''עיצוב של חו''ל'', אמרו לי. ''אוכל ואלכוהול כמו בניו יורק'', הוסיפו. כדי לוודא שאכן כך המצב, ומצאתי את הבר שחיפשתי, לקחתי איתי את רונן (חבר אחר ושותף מלא לחיפוש), כדי להיות בטוחים לפני שנפיל על אורי את הפצצה. ומה אגיד לכם? מצאתי, ובגדול.

כבר מהכניסה מתקבל רושם של מקום שלא נכנע לגחמות העיצוב הישראליות הנדושות. בר גדול, מרובע (אחת הפאות היא המטבח וגב הבר), ושולחנות מפוזרים בדיוק בכמות שמאפשרת להרגיש מקום מלא (וכך הוא היה), בלי הצפיפות הנוראית המתלווה לזה ברוב הברים התל אביביים. המוסיקה שליוותה אותנו הייתה מעשה ידי די ג'יי מקצועי, המתחלף מדי ערב, לפי סגנונות מוסיקליים, אבל הקו תמיד נשאר עדכני - מבלי לגלוש ללהיטי מיינסטרים גלגל''ציים שעייפנו מלשמוע. האוכלוסייה נעה סביב גילאי 25+, בלי ילדודס, והבנות, אוי, הבנות...

הבאגסי קיים כבר 4 שנים, ועם תושבי פלורנטין הקבועים, הרואים בו בר ביתי, יש גם לא מעט קהל מתחלף, שמגיע מכל רחבי תל אביב והסביבה (לימיננו ישבו חבר'ה שהגיעו מראשון לציון). השירות מקצועי, מיומן, לא תאב בצע, מלא בחיוכים וסמול טוק חיוני. בנוף התל אביבי בו מקומות נפתחים ונסגרים כל שני וחמישי, בהחלט יש מקום להעריך את ההצלחה של הבאגסי, שנשאר נאמן לגישתו הראשונית, ומוכיח כל ערב מחדש שכשיודעים מה עושים - המקום מוכיח את עצמו. עוד סופר לנו שבסוכות המקום יוצא עם תפריט חדש דנדש, כדי לגוון ולהישאר כמו תמיד במרכז העניינים.

נמרוד, הברמן החביב שלנו, התגלה עד מהרה כבחור מקצועי ששולט ביד רמה בכל מה שקורה ברחבי הבר. לפתיח, לקחנו לנו בירה (פאולנר, למתעניינים) ומוחיטו, לפני שנתחיל בבלאגן האלכוהול האמיתי. עם השתייה הזמנו 2 מנות ראשונות (המקום מוגדר כביסטרו בר, והאוכל שמוגש בהחלט מצדיק זאת) - כדורי כרישה ופטה ביוגורט, ולביבות חציל ופרמזן במטבל טחינה. 2 מנות משביעות וממלאות, טעימות להפליא ובהחלט לא יקרות.

המשכנו במסע האלכוהול, כשאני הזמנתי בנוסף גם המבורגר (220 גרם, עם פטריות פורטבלו וגבינה צהובה- מעולה ומומלץ!). הדבר הבא שהזמנתי היה ''שטן קטן'', אחד ממעל ל-20 הקוקטיילים שהמקום מציע - רמזוטי, אפטרשוק ואבסינת בכוס של שוט. אמנם קטן, אבל כדברי נמרוד הברמן, ספק אם אעמוד יציב אחריו. רונן לצידי לא נבהל, והלך על ה''באגסי סיגל'' (קוקטייל וויסקי אמרטו סאוור), משקה יותר רגוע, ועדיין לא קליל בכלל. שני אלו היו מצוינים, בכל בחינה (גם האלכוהול שמשמש למרכיבים איכותי מאוד, וזה מורגש), והיוו עילה מספקת לפיתוח השיחות האקראיות על הבר סביבנו. האווירה במקום היא לא של פיק אפ בר באופייה, אולם בהחלט אפשרי להכיר שם אחלה אנשים, ואם לא הייתי צריך לעבוד בבוקר שאחרי - הייתי מוכן להתחתן על הבוקר עם הבחורה שישבה לשמאלי.

בראש טוב, וגישה שמחה בעליל, אודיסיאת האלכוהול שלנו המשיכה, כשרונן בוחר לעצמו בירה מתוך המגוון המוצע, ואני הולך על קוקטייל נינוח, ''היער השחור'' (וודקה, דריי מרטיני, סאוור ופירות יער). משקה מתוק, אך כזה שעדיין לא מאבד את מגע האלכוהול, או בקיצור, משקה לסיומו של ערב. כדי למנוע הנג-אובר עצבני, החלטתי להיענות לעצה אירית ידועה, ולהוריד עוד צ'ייסר אחד רגע לפני שיוצאים הביתה (ברגל).

בבוקר שאחרי, כשניסיתי להתעורר לעבודה, דבר אחד היה בטוח- אין בי דם אירי, משום צד, אבל זה כבר סיפור אחר, ויסופר בפעם אחרת. בשבוע הבא אני לוקח לשם את אורי, ולא נצא עד שלא ייכנע וישיר ''תל אביב- הנה אני בא!'', כדברי הדג נחש. אין לי ספק שבסוף הערב הוא יודה שאין מה לעשות - הבאגסי הוא השגריר שלנו בניו יורק. או להיפך. לא זוכר, הייתי שיכור...

באגסי
פלורנטין 26, פינת שדרות וושינגטון, תל אביב.
03-6813138