זה לא רק המבחר העצום של הבירות, איכות האוכל, ההקפדה על ההגשה או הקהל המגוון. יש משהו באווירה של בית הבירה החיפאי, וביחס שלו אל אורחיו, שהופך אותו לבית לא רק לבירה, אלא גם ללקוחות
זה לא רק המבחר העצום של הבירות, איכות האוכל, ההקפדה על ההגשה או הקהל המגוון. יש משהו באווירה של בית הבירה החיפאי, וביחס שלו אל אורחיו, שהופך אותו לבית לא רק לבירה, אלא גם ללקוחות
כשאלעד אסף אותי מהרכבת השעה הייתה חצות בדיוק, ואני הייתי עייפה ועצבנית. זה היה אחרי יומיים ארוכים ומייגעים של פגישות בתל אביב, כשאני מסתובבת ממקום למקום עם שני תיקים על הגב. לפגישה האחרונה בסבב איחרה לי קולגה בכמעט שעה, מה שגרם לי לאחר את הרכבת, ונאלצתי לחכות ארבעים דקות בתחנה. מצב רוחי כשהגעתי סוף סוף לחיפה היה, אם כן, בקרשים, וגם לא טרחתי להסתיר את זה. אז אלעד, מתוך רצון טוב של אח קטן, לקח אותי לבית הבירה.
בית הבירה בחיפה הוא בר בסגנון אולד-סקול אנגלי כפרי. המקום קיים כבר שש שנים – נצח במונחים מקומיים – ומחזיק, בכל רגע נתון, משהו כמו 120 סוגי בירות. 10 מהן מהחבית, השאר מבקבוקים. הבר קטן (בימים עמוסים פותחים אולם נוסף שצמוד למקום), ספון עץ, מקושט בפוסטרים של פרסומות לבירה ובבקבוקי שתייה עצומים. מוזיקת ג'ז נעימה מתנגנת ברקע, תורמת לאווירה הקלילה, הלא-יומרנית. כשאנחנו נכנסים, הבר מלא בחלקו. שתיים-שלוש קבוצות של צעירים מפוזרות בין שולחנות הבר, ועל הפאב יושב בחור נורווגי מבוגר ומבושם למחצה. על המקום חולשים נתי, אחראי המשמרת, שממקומו מאחורי הבר מדסקס עם הלקוחות על ענייני דיומא, ובת זוגו עדינה, שמביאה לנו, שלוש דקות מהרגע שהתיישבנו, טעימות של בירה.
מה שיפה במיוחד בבית הבירה זה המבחר: נתי מסביר שבכל הנוגע לבירות מהחבית, מנסים לשמור פה על גיוון. תשע כוסיות לטעימות בירה מונחות על השולחן. שלוש מהן בטעמי פירות. אני, שתיינית בירה גרועה מאוד, טועמת אותן אחת אחת, ומעבירה לאלעד את כל הכבדות: ברבר בלונד וברבר חורף, אייל בלגי בהיר (בלונד) וכהה (חורף) מותסס עם דבש, שלמרות אחוזי האלכוהול הגבוהים של שתיהן – 8% - הוא אומר על הברבר שהן ''בירות של בחורות''. קוזל – לאגר צ'כי חמצמץ, שדווקא חייתי איתו טוב. בישוף – בירה גרמנית לבנה לא מסוננת, מרירה מאוד, שאלעד מגדיר כ''מעניינת''. בימיש – בירת סטאוט אירית שחורה וקרמית, חזקה וכבדה ומרה, שעליה טען אחי ש''זאת בירה שאתה קונה כשאין לך כסף לארוחת צהריים''. והבירה המיוחדת של המקום – לאגר פרימיום פילס בלונד, 5.4% אלכוהול, שמיוצרת בבלגיה במיוחד עבור בית הבירה, ועל כן נקראת על שמו.
לעצמי ניכסתי שלוש כוסות עם בירה בטעמי פירות: ניוטון תפוחים, בירת חיטה בלגית בתוספת תפוחים, קלילה, מרעננת וטעימה מאוד. קריק, בירה עם דובדבנים חמוצים שאותה אני מכירה ומוקירה כבר מזמן. ובירה אפרסק, בירה בלגית קלילה, ממנה הזמנתי בסופו של דבר חצי. שתי האחרונות נחשבות לבירות קלות, שהולכת בבלגיה טוב עם פירות ים.
ואם זה הולך עם פירות ים – מי אנחנו שנלך נגד הזרם. על שולחננו נוחתת סלסלה עם פרוסות בגט טריות, ובעקבותיה – צלחת של שרימפס פרובנסל, שרימפס מקולפים (למרבה השמחה) ברוטב שמן זית, עגבניות ואורגנו. המנה עדינה מאוד, ואכן – משתלבת נהדר עם הבירה. בעקבותיה מגיעים לשולחן קלמרי מטוגנים, עליהם הזלפנו לימון ונשנשנו עם הידיים, וכנפי עוף ברוטב ברביקיו, שמגיעים חמים ופריכים, ועליה משתלט אחי הגבר, עם הבירות הגבריות, כמעט בכוחות עצמו.
בינתיים, מסתובבת עדינה בין הלקוחות, רובם קליינטים קבועים, ויודעת לצפות בדיוק מה יזמין כל אחד מהם. נתי מספר שהקהל המגיע לבר מגוון, הגיל הממוצע נע סביב 30+, אבל המקום קולט באותה נינוחות חיילים, קשישים, ומשפחות עם ילדים שמגיעות לכאן בשעות הערב המוקדמות, לאכול ארוחת ערב. בין הלקוחות הקבועים של המקום גם תיירים אמריקאיים חוזרים, שמתקשרים מראש להגיד מתי יגיעו, ומשריינים לעצמם מקום במלון דן פנורמה הסמוך, כדי שיוכלו לשתות כדבעי ולהגיע בבטחה אל המלון אחר כך. ''זה לא מקום של לראות ולהיראות'', אומר נתי ''אין פה שום דבר טרנדי. זה מקום שבאים אליו בגלל איכות האוכל והשתייה, בזכות הדברים שהם יותר שונים וייחודיים בנוף''. כדי לחזק את דבריו הוא מניח לנו על השולחן מנה מצוינת של חזה עוף בבירה קריק – מנה יפה, מקושטת בפירורי בייקון ובצל, מוגשת על מצע של תפוחי אדמה שלא היינו מסוגלים לגמור ובעלת טעם מתקתק ומרענן.
ואכן – אין ספק שבית הבירה מקפיד על האיכות. מאגר הידע בנושא בירה במקום עצום, והמקום שם דגש על ההגשה לא פחות מעל האיכות. הכוסות מקוררות לפני שהבירה נמזגת לתוכן, ומעל משאירים מקום לקצף, ששומר על הקור. נתי מסביר שעל כל כוס תקנית של בירה יש סימון עד לאיפה מגיע המשקה והיכן צריך להתחיל הקצף, מראה לנו את הסימונים, וממליץ תמיד לקחת שליש, כדי שהבירה לא תתחמם יתר על המידה.
אבל יש בבית הבירה משהו מעבר לזה, שאני לא מצליחה לתפוס במילים. זה לא רק איכות המזון או המגוון העצום של האלכוהול (מעבר לבירות יש, כמובן, את כל המשקאות האחרים). הנורווגי שעל הבר קם ויוצא. נתי מספר לנו שגם הוא לקוח קבוע, שהיה נשאר בבר כל יום עד הסגירה, וגרם לנתי להחזיר אותו בכל לילה אל ביתו שבהדר, עד שנתי הודיע לו שזה לא יכול להימשך ככה. הנורווגי הסכים שזו באמת טרחה, ועבר לגור במרכז הכרמל, דלת מול דירתו של נתי. ''את קולטת?'' אומר לי אלעד ביציאה, ''הבנאדם עבר לגור ליד הברמן שלו, שיהיה לו נוח''. והסיפור הזה מתמצת, אולי, את חווית הביקור בבית הבירה, שמהוה בית לא רק למבחר של סוגי בירות, אלא גם ללקוחות.
בית הבירה
שדרות הנשיא 116, גן האם, מול מלון דן פנורמה, חיפה
052-5018889
