Skip Navigation Linksראשי > מאמרים ראשיים > ארוחת השבוע> ארוחת השבוע במסעדת לילית

מחייה נפשות


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

''הלאפה של לילית, אותה הזמנו בעקבות ההמלצה החמה של אפרת, המארחת מאירת הפנים, התבררה כהברקה: נתחי אנטרקוט מעולה על בצק טעים, טחינה, עגבניה צרובה, חציל בלדי קלוי וערימה של אורגנו טרי, הביאו את השווארמה לכדי שלמות....'' מיה בר קמה ממחלה, יצאה לארוחת התאוששות במסעדת לילית, התענגה על מבחר בשרים ודגים כשרים, וצברה כוחות עד החורף

''הלאפה של לילית, אותה הזמנו בעקבות ההמלצה החמה של אפרת, המארחת מאירת הפנים, התבררה כהברקה: נתחי אנטרקוט מעולה על בצק טעים, טחינה, עגבניה צרובה, חציל בלדי קלוי וערימה של אורגנו טרי, הביאו את השווארמה לכדי שלמות....'' מיה בר קמה ממחלה, יצאה לארוחת התאוששות במסעדת לילית, התענגה על מבחר בשרים ודגים כשרים, וצברה כוחות עד החורף

פתאום חליתי באוגוסט. במשך שבוע שכבתי קודחת במיטה, לא יודעת להחליט איפה חם יותר, בתוך הגוף או מחוצה לו. יש משהו משחרר במחלה של אמצע הקיץ; במילא לא ממש עובדים, ומזג האוויר המחניק גם לא מעורר חשק להסתובב בחוץ, כך שהפתרון הכי טוב הוא להתפנק בבית ולא לעשות הרבה.
אבל איך אפשר להתפנק באמת, כשלכל ביס יש אותו טעם של כלום? אובדן חוש הטעם בעת מחלה הוא סימפטום מרגיז במיוחד, שיש לפצות עליו באופן משמעותי ברגע שיורד החום וחוזר התיאבון, ובדיוק לשם כך הלכנו לארוחת שחיתות במסעדת ''לילית''. אם כבר לחגוג, אז לעשות זאת במקום שחרת על דגלו את השילוש הקדוש: אוכל, אנשים ונשמה.

המארחת אפרת קידמה אותנו בברכה והובילה אותנו לחלל המסעדה היפה, שוילונות כמו-תחרה עדינים מקיפים את חלונותיה, ומהווים ניגוד גמור לרחוב האפרורי בו היא שוכנת. הכיסאות, הספות ופסלי החימר שניצבים בין השולחנות, שידרו כולם אוירה של מכובדות ויצירתיות, ואנחנו הרגשנו שהגענו למקום שהוא כנראה משהו מיוחד.

בזמן שהתעמקנו בתפריטים, הוגשה לנו סלסלת לחם, בה מלבני פוקצ'ה מנוקדים באורגנו, מרווה ובצל, ופרוסות של לחם כפרי עם גרעיני דלעת. לצידם, קערית של שמן זית, זרעוני עגבניות ופיסות פלפל ירוק חריף נושכני. כשקרבנו את אוזננו לקערית, שמענו קול מפתה לוחש לנו – ''קחו פיסת פוקצ'ה ותטבלו, אל תתביישו, בשביל זה אני כאן''... ומכיוון שתמיד היינו גם ממושמעים וגם קלים להתפתות – התייבשה לה הקערית, במקום שאנחנו נתבייש. גם הזיתים המתובלים שהוגשו ליד, התפוגגו בזמן שפנטזנו על המנות בתפריט.

אולי מתוך רצון לבדוק אם כל בלוטות הטעם חזרו לתפקוד מלא, החלטנו לדגום מספר מנות ראשונות; ניוקי צרובים עם פטריות יער וכמהין, טאטאקי סינטה עם פסי מלפפון, סויה ולימון, וקרפצ'יו דג-ים עם זרעי עגבניות, מנגולד, סויה ווסאבי. רוטב הפטריות בו שחה הניוקי היה עשיר בטעמו, פרוסות הפטריות הנגיסות הוסיפו למנה הנאה רבה. הטאטאקי סינטה היה עדין, ופסי קליפת הלימון שקישטו אותו הוסיפו טוויסט מעניין.
לטעמנו, במנות כמו הטאטאקי והקרפאצ'יו, שבהן חומר הגלם הוא אכן כשמו – גולמי, נא, נדרשת מידה גבוהה של מיומנות, תמרון והשקעה כדי לצלוח אותן בכבוד. יש צורך גם לבחור בחומרי גלם מעולים (כי כל זיוף יורגש בקלות), גם לבחור באופן מושכל את החומרים שילוו אותם, והכי חשוב – את המינון של כל אחד מהם. אם לא הצלחתי להסביר את עצמי – תחשבו על החתונה של הבת-דודה, שממילא לא רציתם ללכת אליה, ועל ה''קרפאצ'יו'' שהוגש שם, מבשר נחות עתיר פוספטים, שכדי לחפות על דלות החומר – הוטבע בחומץ בלסאמי תוקפני, בבחינת הוספה של חטא על פשע. כל ההקדמה הארוכה הזאת נועדה כדי להבהיר עד כמה ההרמוניה והאיזון שהופגנו בשתי מנות אלו – אינן מובנות מאליהן. ואם תלחצו אותנו לקיר, אבל ממש חזק, ותדרשו מאיתנו לבחור בין השתיים – אז נמלמל בהכנעה – ''לכו על הטונה האדומה''.

בזמן שחיכינו לעיקריות, ונתנו לגוף לנוח (אחרי שחזר להשתמש בכל החושים), לגמנו מיין פטיט קסטל, שהגיע בבקבוק של 500 מ''ל. פתרון נפלא לזוג שרוצה לחגוג, וגם לנהוג הביתה בשלום. היין היה משובח, בן לוויה יאה לארוחה משובחת.

המנות העיקריות היו מעולות. ה''לאפה של לילית'', אותה הזמנו בעקבות ההמלצה החמה של אפרת, המארחת מאירת הפנים, התבררה כהברקה: נתחי אנטרקוט מעולה על בצק טעים, טחינה, עגבניה צרובה, חציל בלדי קלוי וערימה של אורגנו טרי, הביאו את השווארמה לכדי שלמות. והרי המלצה: העמיסו על הכפית קצת מכל המרכיבים שבצלחת, וכך תהפכו כל נגיסה למושלמת.
גם ההמבורגר, שהגיע לשולחן מדיום-רייר, היה עשוי מאנטריקוט משובח, ושחה בציר בקר. ללא ספק, אחד הטובים שאכלנו. בצד הגיעו גם צ'יפסים שמנים וסלט עלים.
מנת דגי הפלמידה הייתה שיר הלל לדגת הים: הדגים השלמים נצרבו בגריל ומולאו בעשבי תיבול. יחד איתם הוגש סלט של פטריות יער חמות, עגבניות שרי תמר ועלי פקצ'ואי ובזיליקום, שהחליפו את עלי הבייבי המסורתיים, וטוב שכך.

ארוחת החזרה-לחיים שלי הייתה חגיגה. לקראת סיום, בעודנו לוגמים תה נענע מכוסות נאות, חשבנו לעצמנו, שהצירוף של אוכל גורמה שעשוי ממרכיבים משובחים, מסעדה מעוצבת בנעימות ושירות לבבי ומקצועי (המלצריות ידעו את כל מרכיבי המנה, ולהפתעתנו ולשמחתנו, דיווחו לא רק על מנות היום שמחוץ לתפריט, אלא גם נקבו במחיריהן) יוצרים כולם חווית אוכל שהיא יותר מסכום מרכיביה, או בקיצור, סינרגיה. כל מנה הייתה עונג צרוף של טעמים טהורים, שיד אמן נתנה להם להיות מי שהם, טעמים ארץ-ישראלים. המנות כולן הצליחו לדלג בקלילות מעוררת השתאות מעל משוכת הכשרות, אולי פרט לקינוחי הפרווה, על אף שיחסית למסעדות כשרות אחרות, הם היו ברמה גבוהה יותר (במיוחד הטארט הקטן, עם קרם קוקוס ובננות).

חזרנו עייפים הביתה. לפעמים כיף להיות חולה, ולו בשביל לחזור ולהיזכר מחדש בטעמים ובריחות. אין כמו ארוחה טובה כדי לחגוג בריאות, ואין כמו ''לילית'' כדי לחגוג.

לילית
דפנה 2, בית אסיה, תל אביב.
03-6091331