גברים במטבח

אז היום הוא אמר שהוא יבשל. איזה כיף, מיד שמחתי. אני נורא אוהבת שהוא מבשל. תמיד כשהוא חותך אוכל מוצק התחת שלו מתנועע מצד לצד בקצב מהיר ואין מראה משובב עיניים מזה. לפחות לא במטבח שלנו. חוץ מזה הוא מבשל סבבה, שלא לומר טוב, שלא לומר (בהכנעה) לעיתים יותר טוב ממני. נוסיף לזה את העובדה שהוא מנהל מחלקת בשר בבית והשמחה כפולה ומלאת חלבונים. האמת צריכה להיאמר - אני נותנת בראש בעיקר לירקות.

התהליך המדובר עצמו מתחיל כשהוא מוציא פחות או יותר את כל תכולת המקרר החוצה ומניח על השולחן. אחר-כך הוא מוציא בערך חצי מכמות הסירים, מחבתות, צלחות, קערות, את קרש החיתוך, כל כלי המדידה האפשריים, 4 סכינים בגדלים שונים ושם על השולחן. רק אז הוא לוקח את השמן, הסויה, אבקת המרק, את כל התבלינים וכל הצנצנות מעלות האבק שנחות על-יד התבלינים, אלה שמחכות שמישהו יגאל אותן מחיים נטולי תוכן (בכל זאת- צנצנות) ושם גם אותם על השולחן.

בשלב הזה בדרך כלל החתול מגיע בריצה משום מקום, קופץ על השולחן, מתיישב בשלושה סנטימטרים הפנויים, מתחיל ליילל ולפרוץ לו דרך לכיוון הבשר. אז מתחיל הקרב האמיתי של להוריד אותו לרצפה וכעבור רגע להוריד אותו שוב, הפעם פחות בעדינות וכעבור עוד כמה פעמים כאלה פשוט להעיף אותו החוצה, לנעול את הדלת ולסגור את כל החלונות.
וזה הסימן שלו להתחיל לבשל, או אם נהיה ספציפיים יותר או קטנוניים הרבה יותר- להציף את הבית בעשן מציק ומטריד של טיגון על להבה גבוהה מדי.

אחרי שעה וחצי שבהן לי אסור להתקרב לרדיוס שעולה על שלושה צעדים מהר הגעש או אפילו לתהות בקול רם מה אוכלים היום- הקסם הגדול מתרחש, הגולם קם על יוצרו והארוחה מוכנה. אמממ...טעים, באמת טעים.
חייבים להודות - גברים במטבח זה אחלה, אני לא הראשונה שאומרת את זה. אני באמת סתם קטנונית אם אחרי כל ההכנות והטרחה והמאמצים והארוחה החמה הדבר היחידי שמטריד אותי זה העובדה שהמטבח נראה כמו אחרי רעידת אדמה בטורקיה ולי לוקח עוד שעתיים לשטוף כלים, להחזיר כל דבר למקום, לשפשף את השולחן מכתמים של שמן, לנקות את הרצפה מהלכלוך שנפל עליה ולהוריד 3 שקיות זבל לפח. בגשם.