שף בשקט עם סיון בלכר מ''מאסאלה, קסם המטבח ההודי''


מוקד הזמנת אירועים במסעדות

חוץ מלבשל, סיון בלכר הכי אוהבת לטייל בעולם, וזה גם מה שהיא עושה רוב הזמן, נודדת ומבשלת, מבשלת ונודדת. בין לבין היא היתה בייביסיטר לכלבים, הקימה עסקים באירופה ובהודו וצברה קורות חיים של בת 90

שם: סיון בלכר.

מסעדה: מאסאלה.

עבודות קודמות: ''בלה רוזי, מסעדה שהקמתי בהודו, בגואה, יחד עם גסט האוס. במקביל עבדתי כיועצת קולינרית בהודו. בסך הכל שנתיים. לפני זה הסתובבתי באירופה ארבע שנים ועשיתי הכל. החל מעוזרת בית ועד ברמנית וטבחית. גם כל מיני יוזמות עסקיות הזויות. באמסטרדם ניסיתי לפתוח עסק בשם ''דה הום אורגנייזר''. מנוי לכל מה שצריך לבית: בייביסיטר לכלבים, קניות עד הבית, ניקיון. זה היה רעיון מאוד נחמד אבל היה הזוי מיסודו שאני אוכל לעשות את זה במצב שבו הייתי אז, חסרת גב כלכלי ושוהה בלתי חוקית. בארץ עבדתי כשנה בתור בסטיונרית של אוכל בפסטיבלים''.

לימודים: ''אף פעם לא למדתי בצורה מסודרת. יש לי פטיש קשה מאוד לספרי בישול ואני משערת נולדתי עם חוש לאוכל ואהבה לתחום''.

סגנון בישול: ''זה תלוי בתקופה. עכשיו אני מבשלת יחסית הרבה הודי אבל לא רק. אני מאוד מושפעת מהתקופה והסביבה. מהבית שבו אני גרה ומה שיש מסביב. בצרפת בישלתי הרבה עם חמאה וקרם פרש. בהודו פירות ים ותבלינים ,בארץ הכל מעורבב''.

מנת דגל: ''פירה. אני חושבת שאני עושה פירה יוצא מן הכלל''.

זיכרון ראשון שקשור באוכל: ''כשהייתי קטנה הייתי הולכת למטבח והיו שם כל מיני סירים ומחבתות וכפות וכל מה שצריך ואמא שלי לא הייתה נותנת לי לבשל אוכל אמיתי, אז הייתי מקציפה מים עם סבון ומתעסקת בזה שעות. מעבירה את המים ממקום למקום, בוחשת אותם, מכניסה אותם לתנור, למקרר''.

לעולם לא אבשל: ''משהו שקשור בטונה משומרת. סלידה עזה ולא רציונאלית''.

חומרי גלם אהובים: ''מה שזמין לי טרי ובאיכות הכי טובה''.

תבשיל אהוב במיוחד: ''פירה וסלט קטן. סלט ערבי של ירקות. יש לזה יכולות ריפוי. כשאני חולה, אמא שלי מכינה לי. אבל אני אוהבת לאכול כל מה שמבושל באהבה וכל מה שבישלו אותו מחומרים איכותיים ועם כבוד לאוכל''.

מסעדה אהובה: ''יש לי חברה מאוד טובה ובגיל 14 אחרי בית ספר כשכל הילדים היו הולכים לאכול בבורגר ראנץ' אנחנו היינו הולכות לאכול במסעדות יוקרה. אני אוהבת לבקר במסעדות בישול עילי, מסעדות פועלים, מסעדות עדתיות, אוכל רחוב, פיוז'ן, הכל. אין דרך בילוי מועדפת עלי ומסעדה אהובה זה עניין תקופתי. יש מסעדה חדשה שגיליתי לאחרונה ואני מאוד אוהבת לאכול בה. קוראים לה ''אדורה'', והיא נמצאת בתל אביב בבן יהודה, זו מסעדה של שף צעיר עם המון רצון ויכולת לענג את הסועד''.

השראה: ''אני חיה על מנת לתת ולהכין אוכל לאנשים שאני אוהבת זה תענוג. אני אוהבת לבשל כי זה סוג של אמנות ואני בראש וראשונה ולפני הכל אמנית. לוקחת חומרי גלם ויוצרת מהם מן יצירה קטנה שמושקע בה אהבה ונתינה''.

הקהל הישראלי: ''זו בהחלט חוויה לפגוש אנשים בסדנאות. אין כמו הישראלים עם האהבה שלהם לאוכל ולטעמים חדשים. אני מאוד נהנית ללמד פה בארץ אנשים שצמאים להכיר את המטבח ההודי. זה נותן סיפוק מאוד גדול כשמתקשרים אליי לשאול לעצה או לספר על ארוחה מוצלחת שהכינו''.

חלום: ''מסעדת פועלים הודית אמיתית בתל אביב, מעדנייה של אוכל ביתי טבעי וטרי, וכמובן להיות מבקרת מסעדות כאשר מישהו משלם לי על כך''.

תבשיל עדשים אדומות
''יש לי חולשה למתכון הזה. כל כך טעים וכל כך צבעוני. מומלץ אישית ממני''.

החומרים הדרושים:
500 מ''ל מים
225 גרם עדשים אדומות שטופות ומסוננות
בצל קצות גס
עגבנייה בשלה קצוצה גס
250 מ''ל חלב קוקוס
2 צ'ילי ירוק קצוץ
רבע כפית אבקת כורכורם
חצי כפית אבקת כמון
חצי כפית אבקת כוסברה
תיבול: 2 כפות שמן, כף זרעי כמון, חצי כף זרעי חרדל שחור, בצל קצוץ דק, 10 עלי קארי (לבחירה), כפית וחצי מלח.

אופן ההכנה:
1. מכניסים את כל מרכיבי התבשיל לסיר כבד ומבשלים בבעבוע עדין עד שהעדשים מתרככות (הן אינן שומרות על צורתן אלא מתפרקות לתוך התבשיל).
2. אם המים מתאדים לפני שהעדשים התרככו אפשר להוסיף 125 מ''ל מים רותחים.
3. לתיבול סופי יש לחמם במחבת קטנה את השמן ולהוסיף את הכמון והחרדל. כשהם מתחילים ''לפצפץ'' יש להוסיף את הבצל ועלי הקארי ולטגן על אש קטנה עד שמשחים.
4. שופכים את תכולת המחבת אל סיר העדשים ומבשלים עם המלח עוד 5 דקות. מגישים חם.

• אם אין חלב קוקוס אפשר להוסיף במקום מים או חלב רגיל ולערבב עם קוקוס מגורד/יבש.