איך אומרים הררי בספרדית?

בסופו של ערב במסעדת אל באריו חזרה מיקה פורז הביתה עם תחושת חמימות ונעימות לא מוכרת. ''אם במקום השף אלון גונן המגיש במסעדה מנות מעשה ידיו במו ידיו, הייתה מופיעה מהמטבח מאמא ספרדייה עבת מותניים בסינר, לא הייתי נופלת מהכסא'', היא מתוודה ומסכמת בלי להסס ב''אולה אל באריו!''

הידעתם שיש בתל אביב טחנת קמח? הידעתם שמעבר לקו העבה של דרך מנחם בגין רוחשים חיים בשעות הלילה? הידעתם בכלל שהמתחם נחשב לחלק מהרשות המוניציפאלית של תל אביב?.
איך מגיעים לשם? אז ככה: חוצים את דרך מנחם בגין בואכה גבעתיים אל רחוב מוזס, שהוא מהרחובות הכי אפורים שיש. אין ציץ, אין צמח ואין נפש חיה ברחוב. שם בפינה מצטנע כמו מגדלור בלב ים, אור צהבהב, חמים ומפתה וקורץ אליכם, זוהי אל באריו. האור הצהבהב עוטף אתכם מיד בכניסה בחיבוק של נחמה, מבשר שיש חיים, סוף העולם עוד לא הגיע. המוסיקה הלטינית העליזה, המבחר המשמח של בקבוקיי יין המעטרים את הקירות ויער השולחנות הזעירים והצפופים, הם הבטחה לכיף של ערב.

המנות באל באריו, מסעדת טאפאס (פעם קראו לזה מאזטים ואחר כך אנטיפסטי) הן קטנות אך לא קטנטנות. מחיר מנה נע סביב 25-30 ₪, ולזוג די בשש עד שבע מהן על מנת לשבוע. המנה הראשונה שאנחנו בחרנו היתה ספרדית למהדרין, חאמון סראנו. כמו במעדניות בספרד גם באל באריו רגל החזיר תלויה לייבוש לראווה. הסראנו לידיעת חובבי טריוויה של אוכל, פירושו הררי. פרוסות החאמון הדקיקות הגיעו בלוויית קובית חמאה ו''גור'' של לחם כפרי, מתוצרת התנור המקומי. כבר הזכרתי את העובדה שמעבר לרחוב יש טחנת קמח?. כיכרונת מלבנית של לחם טרי עם קראסט קשה ועבה. אולה אל בריו.

ממול נחתה מנה שרוח ים תיכונית מרחפת מעליה, שרימפס באוזו. ספרד כידוע היא גן עדן לחובבי פירות הים ולעובדה זו הד באל בריו. השרימפסים השתכשכו ברוטב האוזו/צלפים/ ולימון, בחברת עגבניות שרי ופיסות זעירות של ג'ינג'ר. הלך הלחם אבל נשאר קצת רוטב. בעיה.

הנה הגיע דג מטוגן במעטה פריך ולצידו פנכת מיונז ולימונים כבושים. הדג שהתגלה כפרוסת קאט פיש, דג שבחיים לא תכינו בבית, אז טוב לדגום אותו במסעדה, דווקא ידע להעריך את זה שהשארנו גם לו קצת רוטב אוזו והשתדך איתו ברצון ובששון. הלך גם הרוטב.

בעיתוי מושלם הגיע צלחת עליה פרוסות גבינת עיזים במעטה פריך שהונחו על רוטב עגבניות. בן זוגי יקירי, אומר שרוטב העגבניות שאני מכינה יותר טוב, אבל מצד שני מאז שנולדו הילדות (15 שנה! חמש עשרה שנה?!) כל מה שאני מכינה זה רוטב עגבניות ופסטה אז זה די מובן. אבל פרוסות גבינה במעטה פריך אף פעם לא הצלחתי באמת להכין. קיררתי, לפני הטיגון ואף הקפאתי, אבל זה לא עבד. כאן זה עובד מצוין. הציפוי היה פריך, הפנים חמים ונוזלי, בדיוק כמו שצריך. גם הרוטב.

הגענו למנות העיקריות, שמחירן 30 ₪ היחידה. ביף בורגיניון מתאים בדיוק לחורף הבא עלינו לטובה. התגלה כמנה עממית ומספקת מאוד. הבשר והשורשים בילו יחד לבישול ארוך ארוך ארוך, ואיטי איטי איטי. העונג היה כולו שלנו. היו גם מולים ברוטב עגבניות, מנה נדיבה ביחס למחירה, אך לא נרשמו קריאות התפעלות. בשולחן לידינו נהנו במיוחד מסלט טבעות הקלמארי שהגיע עם עלים ופירות.

לקינוח בחרנו במנה משעשעת וטעימה: רביולי מטוגנים במילוי שוקולד מוגשים עם גלידת אספרסו. קר עם חם, פריך ונוזלי, בצרוף להגשה משעשעת. יופי של סיום לארוחה.

יש באל באריו שילוב מקסים של מטבח עכשווי, כלומר קצת מזרח, קצת מערב, חלב קוקוס שמשתכשך בטבעיות עם שמן זית וצלפים, שרימפס בליצ'י שחי באחווה עם ראגו צרפתי, וכל זה קורה באווירה של עסק שעובר מדור לדור. מה שהושקע כאן בעיצוב המסעדה כולה מושקע במסעדות ההיי טק בידית דלת הכניסה, ובכל זאת זה עובד נפלא, משרה תחושת חמימות ונעימות שמזמן לא חוויתי. אם במקום השף אלון גונן המגיש מנות מעשה ידיו במו ידיו, הייתה מופיעה מהמטבח מאמה ספרדייה עבת מותניים בסינר, לא הייתי נופלת מהכסא. אולה אל בריו.

אל באריו
נח מוזס 22, תל אביב
טלפון: 03-6960512