למה אנחנו מתנשקים

רבים מאיתנו כבר מחכים לערב הסילבסטר, אז יזכו לספור לאחור לתחילת השנה החדשה, ולהצמיד את שפתיהם אל מי שאהבה נפשם. אחרים, אלו שנפשם לא אוהבת כרגע אף אחד, מחפשים מן הסתם זוג שפתיים אקראי. מה מקור המנהג הזה, להתנשק בסילבסטר? למה בכלל אנחנו מתנשקים? ואיך הופכים את הנשיקה, זו של הסילבסטר ובאופן כללי, לנשיקה המושלמת? הפסיכולוגית ד''ר אפרת גיל מסבירה.

רבים מאיתנו כבר מחכים לערב הסילבסטר, אז יזכו לספור לאחור לתחילת השנה החדשה, ולהצמיד את שפתיהם אל מי שאהבה נפשם. אחרים, אלו שנפשם לא אוהבת כרגע אף אחד, מחפשים מן הסתם זוג שפתיים אקראי. מה מקור המנהג הזה, להתנשק בסילבסטר? למה בכלל אנחנו מתנשקים? ואיך הופכים את הנשיקה, זו של הסילבסטר ובאופן כללי, לנשיקה המושלמת? הפסיכולוגית ד''ר אפרת גיל מסבירה

נשיקה היא מחווה של אינטימיות. יש בה משהו מאוד חשוף, ועוברים בה הרבה מאוד דברים. לרוב האנשים יש חוויות רגשיות כאלה ואחרות הקשורות בנשיקות. רוב האנשים זוכרים את הנשיקה הרומנטית הראשונה שלהם, למשל, מה שמעיד על כך שמדובר בחוויה מאוד משמעותית. הרוב זוכרים את הנשיקה הראשונה בתור חוויה מאוד נעימה, אם כי יש גם כאלה שעבורם זה גם זיכרון טראומטי. כך או כך – זה תמיד זיכרון מאוד חזק.

סוגים של נשיקות
לנשיקה, ולא משנה באיזה חלק של הגוף היא ניתנת, יש אלמנט של רוך, של עדינות, של קרבה. יש סוגים שונים של נשיקות, שמביעות בחברה שלנו דברים שונים.

נשיקה על המצח, למשל, שניתן לראות הרבה בין הורים לילדים, מביעה יותר אמפתיה, חום וחיבה, דאגה, גוננות. ככה גם מודדים חום למישהו – עם השפתיים על המצח.

נשיקה על הלחי היא בדרך כלל נשיקה חברית. לרוב, זו הנשיקה שלוקחת חלק בטקסי הפרידה שלנו, ובחלק מהמקרים – גם בטקסי השיבה. זה סימן לקרבה – אני הולך, אבל אני אוהב אותך. אני הולך, אבל אני מתכוון לחזור. גם אם אני לא אראה את האדם הזה שוב, ואני מרגיש קרבה אליו – אני אנשק אותו.
נשיקה על הלחי יכולה, בחברות מסוימות, להתפרש גם כאקט של כבוד. בחברה הערבית, למשל, נהוג לנשק על הלחי את מי שבמעמד חברתי גבוה יותר משלנו, ועד היום נשלחים ילדים בכל העולם לנשק על הלחי את הדודה או הסבתא.

גם נשיקה על היד מתפרשת לרוב כאקט של כבוד. נשיקה על היד היא הרבה יותר טקסית – זה אומר שאני לא באותו מעמד כמוך. בעבר, נהגו פשוטי העם לנשק את היד למלכים או לאנשי דת, והאצילים נהגו לנשק את ידיהן של הגבירות, כמחווה של כבוד. נשיקה על היד כרוכה בדרך כלל גם בקידה או השתחוות – מה שמעמיק את אלמנט הכבוד.

אולם לנשיקה יכולים להיות גם אלמנטים טקסיים דתיים. ביהדות, נישוק אלמנטים דתיים, ובהם מזוזה, ספר תורה, וכמובן – הכותל המערבי, נעשה כאקט של כבוד. המוסלמים מנשקים את האבן השחורה במכה, במהלך העלייה לרגל המסורתית. הנוצרים נוהגים לנשק את ידיהם לאחר הצטלבות, ואת רגליו של הסמכות הרוחנית הגבוהה ביותר שלהם – האפיפיור. האפיפיור עצמו נוהג לכרוע על ברכיו ולנשק את אדמתה של כל מדינה חדשה אליה הוא מגיע. גם ההינדים והסיקים נוהגים לנשק את האדמה – כאשר היא נמצאת בין כתליו הקדושים של מקדש.

וכמובן, רבים נוהגים להתנשק בערב השנה החדשה, בעת הספירה לאחור המונה את כניסתה המדויקת של השנה החדשה. ניתן לייחס למנהג זה אלמנטים טקסיים, של הנצחה, של פרידה ושל קבלה של שנה חדשה. אבל סביר יותר להניח שמקורו באמונה התפלה הפשוטה, שמי שלא מתנשק בעת התחלפות השנה – נדון לשנה שלמה ללא נשיקות.

הנשיקה הרומנטית
הנשיקה הרומנטית היא נשיקה על השפתיים, אזור ששמור למחוות רומנטיות כמעט באופן בלעדי, ובעיקר – נשיקה שמערבת גם לשון. בנשיקה אנחנו מריחים אחד את השני, טועמים את הטעם האחד של השני, מרגישים את המגע.

נשיקות, כאלמנט של חיזור, הוא משהו שקיים גם בטבע, אצל קופים מזנים מסוימים, למשל. בזנים אחרים רואים דברים שקרובים לנשיקות, כמו למשל חיכוך של הפנים זה בזה, או ליקוקים, כסימן של חיבה. גם אצל בני האדם, בתרבויות שלא מתנשקים בהם, עדיין נשאר האלמנט של הקרבה. אצל האסקימוסים, למשל, העדר הנשיקות נובע מהקור, ומכך שהשפתיים מכוסות (הם כן מתנשקים בתוך האיגלו). לכן, הם מצאו אלטרנטיבה שמבטאת קרבה – הם מחככים את האף אחד בשני: מקרבים את הפנים, מריחים זה את זה, ונוגעים באיברים מאוד עדינים בפנים.

השם "נשיקה צרפתית" הוענק לנשיקה זו בשנות העשרים של המאה הקודמת על ידי האנגלים, שהצמידו את הכינוי "צרפתי" לכל דבר לא ראוי בעיניהם, ובכלל זה – כל הפעילויות הקשורות במין. כך, ספרים פורנוגראפיים כונו רומנים צרפתיים, על מין אוראלי נאמר "לעשות זאת בדרך הצרפתית", ועל דיבור לא יפה או שפה מלוכלכת, נאמר "סלחו לי על הצרפתית שלי". ואכן, להתנשק עם מישהו שאנחנו לא חשים אליו קרבה ומשיכה – זה דבר שהוא מאוד מגעיל, אפילו. סך הכל מדובר בהחלפת נוזלי גוף לא היגייניים, לא סטריליים, שעוברים בין שני אנשים.

ובכל זאת – רוב האנשים שנמשכים זה לזה, רוצים להתנשק. הרצון להתנשק מעיד, באופן מפתיע, על משיכה רגשית דווקא, ולא על משיכה פיזית. משיכה פיזית קשורה יותר למימוש ההנאה המינית. אחד האינדיקטורים הראשונים אצל זוגות שיש איתם בעיה, זה שהם מפסיקים להתנשק. הם מפסיקים להתנשק לפני שהם מפסיקים לשכב אחד עם השני. הנשיקה באמת באה ממקום הרבה יותר אינטימי.

טיפים לנשיקה מוצלחת
הנשיקה היא חוויה שמדברת לכל החושים שלנו. אנחנו עושים בה שימוש בכל החושים. אנחנו מרגישים את המגע, אנחנו טועמים את הטעם, אנחנו מריחים את הריח, ושומעים את קולות המצמוץ המלווים את הנשיקה. אנחנו רואים את האדם שמולנו, אם כי יש כאלה שעוצמים עיניים במהלך האקט. לרוב אנשים מרגישים שזה עוזר להם יותר להתרכז, וגם כי זה נתפס כרומנטי יותר, בגלל הסרטים ההוליוודיים.

אבל נשיקה יכולה להיות גם חוויה מאוד לא נעימה. כשאין את האינטימיות הרגשית, למשל, או את הקרבה או את הרצון. אבל יש גם כמה אלמנטים בנשיקה עצמה, שגורמים לתחושה לא נעימה, בדרך כלל. ומהדברים הללו כדאי ורצוי להימנע.

הדבר הראשון, ואחד החשובים, הוא הטעם וריח הפה. לריח באופן כללי, ומהפה בפרט, יש חשיבות מכרעת בכל הנוגע למשיכה המינית. לכן, מומלץ להקפיד על ריח פה וטעם טובים – אם על ידי צחצוח שיניים, לעיסת מסטיק, מציצת סוכריות מנטה, או הימנעות ממאכלים עתירי ריח, כמו שום ובצל. באותה הזדמנות מומלץ להקפיד על שהשפתיים לא יהיו יבשות וסדוקות מצד אחד, ומאידך – לא מרוחות בליפסטיק.

הדבר השני הוא מידת הרטיבות של הנשיקה – רצוי תמיד להתחיל עם נשיקות יבשות, ורק אחר כך, כשרואים שיש הסכמה, לעבור לנשיקות רטובות יותר. באופן כללי, מומלץ לשמור על מידת רטיבות לא גבוהה במיוחד, ולשמור את הרטיבות בתוך הפה (אתה לא צריך לאכול אותה...). יש כאלה שאוהבים נשיקות רטובות, אבל זה צריך להיות אחרי בירור ותיאום עם בן/בת הזוג. מומלץ פשוט לשאול בצורה מפורשת את בן הזוג אם זה נעים לו או לא.

הדבר השלישי עליו מומלץ להקפיד הוא מידת העוצמה. נשיקות חזקות מדי או חלשות מדי יכולות להיות לפעמים לא נעימות. ככלל אצבע, רצוי לנשק יותר בעדינות מאשר יותר בחוזקה. צריך לזכור שהשפתיים הן אזור מאוד רגיש ועדין, שמרוכזים בו הרבה מאוד עצבים. ולכן עדיף תמיד פחות מאשר יותר.

שתהיה שנה אזרחית טובה ומלאה בנשיקות.

ד"ר אפרת גיל היא פסיכולוגית, ומרצה בנושאי אהבה, זוגיות ומיניות מטעם קבוצת לדעת.

קישורים:
קבוצת לדעת