אוכל לשנה טובה

באיראן מניחים על השולחן שבעה פריטים המתחילים באות ס'; ביוון אופים מטבע בתוך עוגה, למזל ולברכה; בסין מקשטים את הבית עם תפוזים ואפרסקים; בבוליביה מפייסים את המתים עם קצת אלכוהול; ובתאילנד חוגגים עם הרבה מאוד מים. לכבוד השנה האזרחית החדשה, יצאנו לבדוק: איך חוגגים את השנה החדשה בתרבויות שונות ברחבי עולם? תתפלאו למצוא את המכנים המשותפים...

באיראן מניחים על השולחן שבעה פריטים המתחילים באות ס'; ביוון אופים מטבע בתוך עוגה, למזל ולברכה; בסין מקשטים את הבית עם תפוזים ואפרסקים; בבוליביה מפייסים את המתים עם קצת אלכוהול; ובתאילנד חוגגים עם הרבה מאוד מים. לכבוד השנה האזרחית החדשה, יצאנו לבדוק: איך חוגגים את השנה החדשה בתרבויות שונות ברחבי עולם? תתפלאו למצוא את המכנים המשותפים...

תמונות מכל העולם שמראות לנו שלפחות במדינות המערב, את ערב השנה האזרחית החדשה חוגגים פחות או יותר אותו הדבר, כלומר המון שמפניה, ספירה לאחור, נשיקה בחצות וריקודים עד אור הבוקר. אבל במקומות אחרים חוגגים את ראש השנה קצת אחרת. ברוב המקומות מנקים את הבית ביסודיות (ויש לכך משמעות טקסית), קונים בגדים חדשים, מים מעורבים בחגיגות בצורה זו או אחרת, ובאופן לא מפתיע – גם לא מעט סעודות חגיגיות. יש כמובן, את ראש השנה היהודי, שכולל תפוח בדבש, שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה; ראש של דג, שנהיה לראש ולא לזנב; ורימונים, שעלינו להתרבות כמו זרעיהם. אבל במקומות שונים מסמנים את תחילת השנה החדשה מאכלים שונים. הנה כמה דוגמאות לכך.

ראש השנה הפרסי
עד היום, לוח השנה האיראני הוא לוח השנה של דת הזרתוסטרא, ואת ראש השנה הפרסי, הנורוז, חוגגים ב-21 במרץ. החגיגות נמשכות באיראן 13 ימים, ובמהלכם מנקים את הבית, קונים בגדים חדשים (מי שלא מסוגל להרשות לעצמו – משתדל לקנות לפחות פריט לבוש חדש אחד), מנביטים חיטה ושעורה, שמסמלים התחדשות, ומקשטים את הבית בשיבולים, בדגנים ובקטניות, המסמלים שפע וברכה.

שולחן החג הפרסי מקושט בפריטים סמליים רבים המסמנים שפע ופריון: פירות, עוגות, קערה עם מים ודגי זהב חיים, ביצים צבועות, נרות, מראות, קנקן עם מי ורדים וספר קדוש (אצל המוסלמים זה הקוראן, אצל הנוצרים – התנ"ך, ואצל הזורואסטרים ספר האווסטה, או תמונה של זרתוסטרא). והחשוב ביותר – על השולחן מניחים את "שבעת הסמ"כים" – שבעה פריטים ששמם בפרסים מתחיל באות ס': שום, יקינטון, תפוחים, שושנים, מטבעות כסף, פודינג בשם סאמאנו, ויין, שמרגע שהפכה איראן מוסלמית הוחלף בחומץ. באוכל המוגש בארוחת החג כולל, כמובן, חלק מהפריטים הללו (האכילים...), ובנוסף, נהוג לאכול בארוחה זו מאכלים מתוקים, כמו בקלאווה ועוגיות שקדים.

הארוחות נמשכות, כמובן, אל תוך החג. היום האחרון של הנורוז נחגג בפיקניק כפרי, שכולל כמובן ארוחה גדולה, ובמהלכו משליכים את הקישוטים הסמליים לנהר.

ראש השנה היווני
ביוון נחשב ה-1 בינואר ליום הקדוש ביותר בשנה, לא רק בגלל שזהו היום הראשון של השנה החדשה, אלא גם מכיוון שזהו יום ואסילי הקדוש, אחד מאבות הכנסייה היוונית-אורתודוקסית.

ביום זה, נהוג להציג על השולחן מאכלים המסמלים שפע ומזל, ובהם ענפי עץ זית, אגוזים, פירות טריים ודבש. בנוסף, נהוג לאכול עוגה מיוחדת הנקראת ואסילופיתה, הנאפית כשמטבע זהב בתוכה. הפרוסה הראשונה של הואסילופיתה מוקדשת לואסילי הקדוש; השנייה – לבית המשפחה באופן כללי; השלישית – לבן המשפחה הבכיר ביותר, וכך בסדר יורד, עד שכל בני המשפחה מקבלים את חלקם. את הפרוסות הנותרות מקצים לעניין, ולחיות הבית. מי שבפרוסתו התגלה המטבע – השנה הבאה עליו לטובה תהייה ממוזלת במיוחד.

ראש השנה הסיני
ראש השנה הסיני נחגג, כמובן, על פי לוח השנה הסיני, ויוצא כשמונה שבועות לפני תחילת האביב (בין 21 לינואר ל-21 בפברואר, ע"פ לוח השנה הגרגוריאני). את תחילת השנה החדשה הסינית חוגגים במשך לא פחת משבועיים, במהלכם מקשטים את הבית בפרחים, ענפי תפוז, ניצני אפרסק, ושפע של פריטים אדומים. החג עצמו נחשב למשפחתי מאוד, ובערב החג מתכנסים ביני המשפחה המורחבת לארוחה חגיגית, שמרכיביה אמורים להביא מזל טוב, שפע, בריאות ואריכות ימים.

אחר כך, יוצאת המשפחה כולה לחזות בתהלוכות המרהיבות, ששיאן –ריקוד הדרקון המפורסם. לעת ערב, נותנים המבוגרים לצעירים מעטפות ובהן מטבעות כסף, ועל הצעירים לנסות להישאר ערים עד כמה שיותר מאוחר. על פי המסורת, ככל שיצליחו להישאר ערים עד שעה מאוחרת יותר – כך יזכו הוריהם באריכות ימים.

ראש השנה התאילנדי
מהותו של ראש השנה בתאילנדי, שנקרא סונגקראן הנחגג בדרך כלל באמצע אפריל, הוא – מים. מקורו של המנהג הזה הוא כנראה בטקסי פריון פאגאניים, שהיו נהוגים כאן לפני הגעת הבודהיזם (בהודו קיים חג דומה – הדיוואלי, שגם הו חוגגים עם גלונים של מים ברחובות). במהלך החג, נשטפים פסלי הענק של בודהה בהרבה מאוד מים, נערכים תחרויות ומופעי ראווה של היאבקות וקרבות חרבות, מתקיימים טקסים, מופעים, תהלוכות ומסיבות רחוב, והמכנה המשותף לכולם הוא המים, שנשפכים ומותזים לכל עבר.

ראש השנה הבוליביאני
שבט האיירמה הבוליביאני, החולש על מרבית הרי האנדים, חוגג חגיגה כפול – סיום השנה היוצאת וכניסת השנה החדשה – בפסטיבל השמש, שהחגיגה המרכזית שלו נחגגת באתר בשם טינאווקו. החגיגות, הנערכות ביום הקצר ביותר בשנה, מקבצות אל האתר אלפי אנשים, המתארגנים יחדיו ליום שלמחרת: מדורות מודלקות, על מנת להיפטר מהדברים הרעים של השנה היוצאת, ולהיטהר לקראת הדברים הטובים שמביאה איתה השנה החדשה. משקאות אלכוהוליים מותזים על האדמה, בכדי לפייס את הנשמות הטמונות בה, ולבקש מהם ברכות לשנה החדשה. וההמונים אוכלים דברי מתיקה, ולועסים עלי קוקה וטבק.