אופטימיות קוסמית, ואנחנו מתכוונים לזה שגיא כהן | פרומו, מעריב שגיא כהן מנסה לגבור על החרטטת הניו אייג'ית שעוררה בו מסעדת "מקום בלב" ולהתמקד במטבלים הפנומנליים באופן עקרוני, אין לי אמון באנשי מקצוע שבאים מאהבה. הגישה של "יש בי אהבה והיא תבצע ניתוח לב פתוח" הייתה תמיד טיפה חשודה בעיניי. שלא לדבר על אינסטלטור שמודיע ש"אין לי מושג בצינורות, אבל את הפומפה אני מביא מאהבה". ובכל זאת, יש תחומים שבהם "אהבה" היא מילת פיאור עצמי כמעט הכרחית: מבשלים מאהבה, מארחים עם אהבה, מלמדים עם אהבה. אני, כשלעצמי, הייתי מעדיף מורה שיודעת לאיית בעברית - ושיודעת שפריז היא עיר הבירה של צורפת - על פני מורה ש"באה מאהבה". אבל כנראה שאהבה, היום, הרבה יותר קל לתרגל מאשר שיגרפיה. לעתים קרובות, בים החרטטת הניו אייג'ית (ואני מאוד מקווה שכולם מחוברים לעצמם הבוקר), המילה "אהבה" היא פשוט קיצור ל"אין לי מושג". זאת אומרת, לא למדתי בישול, ואני לא יודע להבדיל בין צימר לצורס, אבל אני כל כך אוהב אותך שזה מכפר על הכול. נכון, בחדר אין מים זורמים, אבל אני אקשיב בכזו אמפתיה, שמעצמך כבר תבין שמים חמים זה משהו שמעסיק רק טיפוסים שטחיים וחומרניים. כמוך. ואז פתאום, באמצע השרון, מצאתי עצמי במקום שעוד לפני שהספקתי להניח בו רגל כבר התבשרתי שהוא מבשל באהבה. רק בלי לגלוש לסנטימנטליות אוי, כמה שנבהלתי. אוי, כמה שטעיתי. כי לפעמים, רק לפעמים, מתברר שאהבה היא לא תירוץ: לפעמים, אהבה היא אמת מידה. אמת מידה שבה כל מה שמוגש לך, כל מה שמותקן עבורך, כל מה שמגיע לשולחן נעשה כך שאתה - איך נתנסח בלי לגלוש לסנטימנטליות? - תאהב בחזרה. מקום בלב, המסעדה (אוי, כמה שאני שונא את המילה שאני הולך להשתמש בה עכשיו, אבל כשאין ברירה אין ברירה) הקסומה שבלב רעננה היא מקום כל כך נעים, כל כך טעים, כל כך ארצי ומקומי, שתוך זמן קצר אתה מוכן להניח להם לאהוב כאוות נפשם, רק שלא ייקחו ממך את החצילים בטחינה. באמת: הכול, רק לא את החצילים בטחינה. ומי שמצליח מהבנאליה הכי סטנדרטית הזו להוציא יצירת מופת (החצילים, שגדלים בגינה האורגנית של המקום, נקלים על פחמים מעץ זית, ואז מעורבבים בקצת טחינה גולמית, ומגיעים לשולחן כמטבל קטן שטעמו הוא תמצית הטרואר שלנו), תתארו לכם מה הוא עושה לדברים הפחות סטנדרטיים? שיאו של הבישול כאן הוא במה שנבחן בו מטבח אמיתי: לא זיקוקי דינור אקזוטיים, אלא מנות מעולות מירקות מקומיים. כל אחד יכול להצליח עם כבד אווז, אבל כמה אנשים אתם מכירים שיכולים להפוך כרשה בודדת למאכל תאווה? פלפלים אדומים למעדן? פרוסות קישוא למנת מופת? אבל עוד לפני האוכל, המקום. מקום בלב שוכנת בלב גן יפהפה (בעל המקום היה מעצב גנים לפני שתהפוכות המזרח התיכון שינו לו את הקריירה). כשאתה נכנס מקדמת את פניך מעשנת ענק, מים זורמים, ובעונה הזו אפילו קרפדות מקרקרות. מתחת לעצים יש פינות ישיבה רומנטיות, והמסעדה עצמה נחלקת לשני חללים, אחד קטן, בצל העצים, ושני גדול יותר, עם אח בוערת ושולחן אנטיפסטי ענק, שהוא אולם אוכל חגיגי במובן הטוב של המילה. האולם גדול, מואר, מרווח, מלא אנשים (כשהגענו חנו בחוץ כל כך הרבה מכוניות שהיינו בטוחים שיש במקום אירוע), ותודה לאל, לבעלי הבית יש גם טעם יוצא מהכלל במוזיקה. ואז, אחרי שנוח לך וחם לך ומרווח לך - ואחרי שפגשת את נתן, מלצר שהיית רוצה לשכפל ולנפק לכל מסעדות ארצנו, וגם לכמה וכמה מסעדות בגולה-מתחיל להגיע האוכל. תטבלו את זה ערכת המטבלים שמגיעה ראשונה קובעת את רף הציפיות: היא פנומנלית. יש בה חצילים, ממרח זיתים ירוקים, טחינה מרירה, ממרח פלפלים, וכל אחד מאלה הוא פשוט שכיית חמדה. לממרח הפלפלים יש טעם חזק של פלפלים משובחים, ממרח הזיתים ספוג בטעם הזיתים בלי להיות שומני, ועל החצילים כבר שוררנו. כל מה שיש כאן הוא חומרי גלם מעולים ומישהו שאוהב (אופס, ברח) אותם מספיק כדי להניח להם להיות הם עצמם. אותו דבר האנטיפסטי, ירקות שטופלו בצורות הפשוטות והאלמנטריות ביותר, ושיצרו יחד את מה שהוא בלי ספק האנטיפסטי הטוב בציון: פרוסות קישוא עם פסי חריכה עדינים, פלפלים אדומים ענקיים שנצרבו בגריל, נקלפו והושרו במשרה עדינה, פלחי שומר רכים ועדינים, פרוסות מחצילי הפלא עם קצת שום. והכול כל כך טרי, כל כך משובח, כל כך מריח מאדמה שקשה שלא לאבד פרופורציות. יש במקום גם סוג אחר של מנות, דוגמת פילה לוקוס עם קציפת לימון או פילה עגל ברוטב יין והן טובות וטעימות, אבל מנות כאלה אפשר לקבל גם במקומות אחרים. לעומת זאת, אנטיפסטי שכזה, קציצות פראסה שכאלה, חצילים שכאלה, פטריות שכאלה, מעושנים ביתיים שכאלה, גבינה מטוגנת בציפוי פירורי לחם שכזו ועוד אינספור דברים קטנים, מקומיים, נפלאים, יהיה לכם קשה למצוא במקומות אחרים. אפילו בכאלה שיספרו לכם שהם אוהבים אתכם עד מאוד. מתן שירם וניר שחר | הכתבה הבאה נלקחה מהעיתון "זמן השרון" מהמדור "נס גדול" ..השבוע היינו במקום לא שגרתי כלל. לא מעט פעמים (בעיקר מאז שהאי-מייל שלנו מופיע למטה), שואלים אותנו איך אנחנו מגיעים או שומעים על כל המקומות האלה. תשובה אחת לפחות מובטחת בהמשך הכתבה. עכשיו דמיינו בקתה קטנה בלב יער. אתם פותחים את הבקתה ונכנסים פנימה. בפנים מתגלה לפניכם תנור עתיק, עליו עומדים סירי מתכת גדולים. לידם, בטבעיות יחסית, מונחים מכתש ועלי. לימינכם אח, ומתוכו מבצבצים שני בולי עץ. ארובה ארוכה משתרכת לה מן האח לאורך הקיר, עד לתקרה ומשם החוצה. הקירות, חלקם דמויי חומת בטון ואבן, וחלקם החלק - אך לא עירום - עטור חפצים עתיקים, תמונות ומדפים ועליהם כלים שונים. בשולחן מאחור, ליד הבר העגול במרכז, ישנו אח נוסף ולצדו סט אנגלי של כלי תה. זהו המקום וזה התיאור שלנו למקום בלב, כל זאת על קצה הלשון בלבד. העיצוב המקסים הוןא מלאכת מחשבת ממש. נדמה שבכל פרט, עד הקטן ביותר, השקיעו זמן, תכנון והמוןטעם טוב. בית הקפה הזה, שכמותו אין הרבה, שוכן ברחוב פרדס משותף ברעננה. בעזרתה האדיבה של דודה חייקה, שהמליצה על המקום, התגברנו על בעיית השילוט. מקום בלב נמצא מרחק שתי חממות מבית הקפה קצה העיר(אותו ביקרנו בעבר, וגם אהבנו). בדומה לשכנו הוא אינו משולט מספיק טוב. כדי שהפרסום מפה לאוזן יהיה אפקטיבי ויגיע גם לרגליים, שידעו לעשות דרכן נכונה, מומלץ להעמיד שלט מאיר עיניים, שיאיר גם בלילה. מה שבסוף עלול לקרות הוא, שהרחוב הכפרי, המקביל לרחוב אחוזה מדרום, יהפוך לאתר תיירות. למרות שהגענו בדיוק בשעת הסגירה (13:00 - לרגע לא חשבנו שבצהריים סוגרים), התקבלנו בברכה. "בדיוק עמדנו לסגור, אבל אני לא יכולה שלא לארח אתכם, אם הגעתם עד הנה", נאמר לנו. הבנתם נכון: שעות הפתיחה מוגבלות למדי, לכן הפעם נחרוג ממנהגנו ונפרסם אותן, ולו רק כדי למנוע מצב בו תגיעו למקום בלב שלא בשעות הפתיחה. לא נוכל לשאת את עוגמת הנפש הזאת על מצפוננו הקט. שעות הפתיחה אם כן: בימי ב'-ה' - 8:00 - 13:00, יום ו' - 8:00 - 15:00, בימי א' ושבת סגור. בשעות הערב משמש המקום כגן אירועים. אה, כן, לרגע שכחנו. ביק הקפה הוא חלק מגן ירק קסום ומטופח המוקף צמחייה, עצים וגדר חיה סבוכה. מבנה נוסף, גדול ויפהפה, לשעבר חממה, משמש ככל הנראה לאירועים גדולים יותר. שביל הליכה צר, המקיף את הגן, מסתיים בגשרון עץ מעל נחל מלאכותי מיניאטורי, שלרגליו צמחים שונים בציון שמותיהם - למי שמעוניין ללמוד, או אולי לקנות. אנחנו בטוחים שבערב יש אפקט שונה למקום, מיוחד גם כן ולא פחות רומנטי. חבל באמת שהמקום נסגר כל כך מוקדם. מי יודע, אולי בעתיד הדברים ישתנו. בכל אופן, בשביל לא לעכב עוד יותר אף אחד מהעובדים, התיישבנו בכיסאותינו ומיד קיבלנו, כל אחד, כוס מיץ תפוזים, במקביל הזדרזו לערוך לנו את השולחן. הסבירו לנו שבמקום בלב אין תפריט. יש ארוחת בוקר. הארוחה, שעולה 45 שקלים, כוללת חביתת ירק גדולה, לחמנייה מתוקה פרוסה, סלט ירקות טרי, ממרחים מסודרים בצלוחיות חרס על פלטת עץ, וכוס קפה או תה. החביתה, בעיטור בצל ירוק קצוץ, הייתה טעימה. כמוה סלט הירקות הטרי והרענן עם הפטרוזיליה והשמיר. פלטת העץ היתה קטנה מלהכיל את מבחר הממרחים: חצילים מטוגנים מושרים בתחמיץ, קוביות חמאה, ממרח אבוקדו, פלפלים קלויים מוחמצים, חציל קלוי בטחינה, ממרח גבינה ובצל ירוק, ממרח גבינה עם פפריקה, שום ושמיר, לבנה עם זעתר וקונפיטורת תותים. ארוחת הבוקר הכי כפרית שאפשר, עשירה ומשביעה עד הערב. נחסוך מכם את המחמאה הנפרדת לכל פרט. כולם משובחים, אחד-אחד. כשהגענו לקונפיטורת התות הנהדרת, כבר לא נשאר פירור מהלחמנייה, אז נאלצנו לאכול עם כפית. זו האחרונה העלתה את סף הגירוי ובלי לחשוב יותר מדי, הזמנו קפה ועוגה. הקפה (הפוך) של אילי היה בסדר יחסית, אך לא יותר. בהחלט זקוק לשיפור. כל בית קפה, ובמיוחד ישראלי אירופאי כמו זה, יהיה נחמד אם יגיש קפה איכותי יותר. העוגות - זה כבר סיפור אחר. שמותיהם של שוברט ומוצארט מככבים כבר עשור שלישי (בבנאליות איומה, יש לציין) ברפרטואר מקררי העוגות של בתי קפה רבים, לפחות פה בישראל. עשור שלישי הם בוודאי מתהפכים בקברם לצלילי פגניני, למראה העוגות וטעמן. אבל מה, לפעמים שווה להתהפך. ההתמדה משתלמת. המלחינים הדגולים, אם היו יודעים אלו עוגות נהדרות (סוף סוף) קרויות על שמם. עוגת "שוברט" (22 שקלים) - טורט עם פצפוצי שוקולד, עליו מוס שוקולד קטיפתי, שוקולד לבן ושברי שקדים. עוגה מדהימה, וזו מחמאה קטנה. פשוט אין מילים. מעדן. "מוצרט", עוגת קפה-מוס-שוקולדית, באותו סכום, מדהימה לא פחות. וכך יצאנו ממקום בלב עם טעם מתוק בפה, לא רק בזכות העוגות. נהנינו מאוד ומאוד אהבנו. הצעה: פנו לכם בוקר חופשי ותגיעו. בכלל, לחופש ביום חול, בו כולם ממהרים לעבודה, יש טעם מיוחד, מה עוד שבשרון נשארו לא מעט אתרים לטייל בם... הכותבים: shiram@aquanet.co.il