ביום הולדתה של זוגתי הלכנו לג`וז ולוז כיוון שרצינו לעודד עסק של נשים ועוד לסביות. הדבר הראשון ש`נתקלתי` בו הייתה המדרגה, מצאתי את עצמי נאחזת בבת זוגתי על מנת למנוע את נפילתי. המדרגה לא סומנה בשום–אגב בהמשך עוד מישהי כמעט נפלה. קיבלנו שולחן בפנים, שלא היה ברור אם הוא שולחן או שרפרף. ביקשנו לצאת החוצה וברגע שיתפנה שולחן בפנים לעבור פנימה.כך היה. לאחר רבע שעה ניגשה אלינו מלצרית והפנתה אותנו פנימה. שאלתי אם השולחן הפעם בגובה סביר. לתדהמתנו, נזפה בי המלצרית ואמרה ``כל השולחנות שלנו הם ככה וזה מה יש``. עלינו לקומה העליונה והפארסה ממשיכה. הזמנו עיקריות ולאחר זמן מה קיבלנו אותן. אני שהזמנתי פרגיות שנמנמו במרינדה, קיבלתי שלוש רצועות של חזה עוף עלובות על צלחת גדולה, ריקה, סדוקה ועצובה. חברתי שהזמינה קבבורי קבלה `טיפול` דומה: ארבע פיסות קטנטנות של קבב. פניתי למלצרית ושאלתי אותה לפשר גודל המנות והיא בתשובה ענתה שככה זה, שהן משביעות ויש את פרוסות הלחם והחמאה אם רעבים. מה יכולנו לעשות, הדוגמיות שנחו על שולחננו נזללו במהירות. על מנת לשבוע, דחפנו לעצמנו את פרוסות לחם עם חמאה לא נמסה בעליל. תוך זמן קצר הצלחות היו ריקות ועצובות כמו תחושת הלב והבטן שלנו. חשבנו שאולי קצת מתיקות תשכיח את החוויה המבעסת הזו. הזמנו מוס שוקולד. זוגתי תמצתה את הטעם והמרקם שלו כך: ``זה כמו דני``.העלבון והכעס שלנו התחיל לבעבע. בקשנו מהמלצרית שתזמין את בעלת המקום. הגיעה אורית, סיפרנו לה על תלאותינו אצלה במסעדה ביום הולדת לזוגתי. הגברת הקשיבה בפנים חתומות, זרזה אותנו בדברינו ובחרה להגיב במילים אלו ''אז מה את רוצה שאני אעשה?זה מה יש''. היינו במסעדות רבות מעולם לא זכינו לכזה יחס מחפיר, לא מקצועי, מזלזל, מבזה וחסר תודעת שירות.
