לפני מספר חודשים הוזמנתי לפגישה עסקית במסעדה. נמסר לנו בטלפון שאין אפשרות להזמין שולחן מראש, לשעות הצהריים ולכן צריך לחכות. חיכינו כ-20 דקות.
ביום ו' האחרון הייתי בת"א עם משפחתי ובסביבות השעה 10 בבוקר היינו לאחר חתימה על חוזה רכישת דירה ורצינו לחגוג בארוחת בוקר במסעדה. הגענו וראינו די הרבה אנשים מחכים ליד הפתח. דיברנו עם המארחת והיא הסבירה שצריך לחכות כחצי שעה, וכדאי להשאר במקום כי לעיתים קרובות השולחנות מתפנים מוקדם יותר. לדבריה יש דינמיקה מהירה של תחלופה. חיכינו ליד הפתח 45 דקות, בעמידה. כאשר ראינו את המשפחה שלפנינו מקבלת שולחן המארחת אמרה במפורש כי אנחנו הבאים בתור. כעבור מספר דקות התפנה שולחן והמארחת הובילה אליו לאחר כבוד משפחה אחרת. כאשר פנינו אליה היא הסבירה שהמשפחה הזאת הזמינה שולחן מראש. אנחנו רתחנו! האם לא היה צריך להגיד לנו מראש שיש משפחה נוספת לפנינו ושהדינמיקה המהירה של חילופי שולחנות כוללת גם שולחנות המוזמנים מראש, כך שההמתנה ארוכה הרבה מעבר לנראה לעין. האם לא היה כדאי להבהיר כבר בביקור הקודם שבימי שישי בבוקר כן ניתן להזמין שולחן? האם עלינו להשלים עם זלזול כזה בנו ובזמננו?
מאחר שהמתנו כבר 45 דקות מצאנו לנכון להמתין עוד מספר דקות ולהכנס למסעדה. כאשר הושיבו אותנו לא שכחו לציין שהשולחן שלנו מוזמן לשעה וחצי לאחר מכן, כדי שחלילה לא נשהה יותר מיד זמן.
אני רוצה לציין כי אנו זוג רופאים ואיננו רגילים לחכות במסעדות, זאת לעולם איננה הבחירה שלנו והפעם סטינו מהרגלינו מאחר שהובילו אותנו להאמין שמדובר בהמתנה קצרה. לצערי, למרות ששנינו דוקטורים לא הצלחנו לפצח את חוקי השיטה המיוחדת של המסעדה להזמנת שולחנות.
אמנם האוכל היה טוב אך לא היה בכך בכדי לפצות על היחס המזלזל ובזבוז הזמן שחווינו.
ברור לנו שמדובר במסעדה מצליחה אשר לא תיפגע מהחלטתנו שלא לבקר בה שוב. ברור גם שאנו חסרי חשיבות כלפי המסעדה וכך כנראה גם העובדה שהחל מיום ו' האחרון הפכנו לשגרירים בקרב מכרנו וידידנו אשר עודכנו בקורות אותנו. יחד עם זאת כדאי אולי לזכור שכבר היו לא מעט מסעדות טובות ומוצלחות בישראל אשר בשלב מסויים פשטו את הרגל או סתם נעלמו. כבר היו דברים מעולם. הבראסרי היא מסעדה טובה אך אינה המסעדה הטובה היחידה בת"א. אנו בטוחים כי יכולנו למצוא ארוחת בוקר טובה בתל אביב, אולי אפילו מבלי לחכות זמן השווה לזמן הארוחה ומבלי שינהגו בנו בזלזול. כדאי שבעלי המסעדה ידעו שאופנות באות וחולפות אבל הלקוח זוכר, ואין חטא כחטא היוהרה ואין טעות חמורה מזלזול בלקוח!
