בכניסה לסניף אל גאוצ'ו הרמת גני, אחרי ריצה קצרה מתחת למטרייה מהאוטו, ניערנו מהמעילים את הטיפות והבחנו בהשתאות שאנחנו לא לבד. בערב הכי סוער בשנה היו באל גאוצ'ו לפחות עוד חמישה שולחנות של אנשים שכמונו, גם הם לא הסכימו לתת לגשם לנצח להם את הסטייק.
למסעדת בלה ונציה הכשרה נפתח לא מזמן סניף במרכז רמת השרון, זאת בנוסף לסניף המקורי בהרצליה שפועל משנת 1987. המסעדה מגישה אוכל איטלקי מסוגים שונים ומקיימת ארועים במקום. יש חדר ארועים פרטי (עד 35 איש), ובימי שישי המקום פתוח לארועים של עד 80 איש בלבד.
מסעדת ה ''עונות'' של מלון ''מצודת דוד'' מגישה שילוב נדיר של אווירה אלגנטית, מנות יצירתיות ושירות מקצועי ומוקפד.
בסמוך למגדל שלום שוכנת מסעדת סתווים הכשרה. המסעדה מתמחה במאכלים ביתיים ממטבחים שונים, וביניהם הטורקי, הכורדי, הפרסי, והעיראקי.
חברתי הטובה שרית, עברה שינוי ענק בחיים – סוף סוף, אחרי שנים של כוונות וחיפושים, היא מצאה דירה קטנה משלה, במתחם הבורסה שבין ר"ג לת"א, ועברה מהצפון השקט לעיר הגדולה. החלטנו שזו סיבה למסיבה ויצאנו לחגוג את המאורע ב"מולדן" החדשה
כשאנחנו יוצאות מ"לה-טוסקנה" אנחנו משתאות מהפלא: זה עתה הצלחנו לסיים ארוחה איטלקית שלמה ולצאת שבעות ומרוצות, אך ללא תחושת הכובד המתלווה בדרך כלל לארוחה כזאת. איך זה קרה?
אנחנו ביקשנו עוד פויקה- זהו תבשיל קדירה דרום אפריקאי המתבשל בסיר ברזל עבה עם ירקות שורש, ובואקירו הוא מוגש בטעם עדין של יין משכר.
"מתוקה" היא גן עדן לאוהבי המתוקים, ואני ושחר בהחלט כאלה. בכניסה מול הויטרינה המפתה נפערות העיניים ואנחנו בולעים רוק כמו שני ילדים. אחר כך מתעשתים, הלא אנחנו אנשים מבוגרים, ומתיישבים לאכול משהו.
אנחנו לוקחות את האוטו של אמא וקופצות לצהריים ב''קפה בחורש'' בכפר ביאליק, המצוי בצמוד לקרית ביאליק. סתם ככה באמצע היום לצאת לאכול עם אחותי הקטנה, איזה כיף. אנחנו מנשנשות לנו בהנאה את לחם הבית המוגש לנו עם מגוון ריבות וממרחים, וזוכרות שלפני שנה אהבנו במיוחד את ריבת הבצל ואת ממרח החצילים המעושנים.
מסעדת לה לזניה היא משהו קצת שונה מהנוף הדיזנגופי המוכר. יוסף, בעל המסעדה והשף, עלה מאיטליה לפני מספר שנים והביא עימו אין ספור מתכונים מקוריים.
בלב השוק של שכונת התקווה שוכנת לה מסעדת דוד חביב. המסעדה הכשרה מתמחה באוכל עיראקי וביתי. למסעדה קיים סניף קרוב ( רחוב האצל 68), דאלאס דוד חביב, שהוא בהכשרת בד''צ בית יוסף (עטרה), ובה 100 מקומות ישיבה.
שתי המנות מוגשות בתבנית חרס לוהטת, התורמת למיזוג הטעמים, ולשמירת חום המנה לאורך זמן. הטעם של כל אחת מהמנות היה פנטסטי, גם בגלל השימוש ברוטב בשמל...
שני הבלינצ'סים היו ביתיים להפליא והשאירו המון טעם של עוד. לפני שקמנו הגישה לנו המלצרית שני ליקרים תוצרת הבית, האחד שוקולדי והשני בטעם וניל...
האוכל הוא בסגנון צרפתי קלאסי, ואם תהיתם לרגע מיהי מרגו שעל שמה נקראת המסעדה, התשובה היא לא ''מי'' אלא ''מה'' – השם הוא מחווה ל''שאטו מרגו'', חבל הארץ בצרפת בו התמחה הבעלים. העיקריות שלנו הן הבישול הצרפתי העילי בהתגלמותו...
למון גראס באבן גבירול יושבת על פינה טובה. אם באים מהבימה - זה קרוב. אם מגיעים מהמשכן לאומנויות הבמה, מהקאמרי, ממוזיאון תל אביב או אפילו מבית המשפט - זה לא רחוק, וגם לעיתונאים המסתובבים באזור בית סוקולוב זה נמצא בדרך. הסניף כשר, האוכל מגיע מהר יחסית, חצי פאסט פוד, אבל עם היתרונות שבמסעדה ממוזגת ונעימה.
אנו בחרנו לנסות סטייק בנוסח סיני, רצועות בקר בציפוי פריך מוגשות על מצע של בצל מטוגן ברוטב יין וציר בקר שמוגשות על מחבת לוהטת – תענוג לעין ולחיך. עוד במחלקת הבקר הזמנו מנת בקר סצ'ואן – רצועות בקר, בצל ,פלפל ירוק, פטריות, וגמבה ברוטב סצ'ואן סמיך וטעים.
כשאנחנו יוצאות מ''לה-טוסקנה'' אנחנו משתאות מהפלא: זה עתה הצלחנו לסיים ארוחה איטלקית שלמה ולצאת שבעות ומרוצות, אך ללא תחושת הכובד המתלווה בדרך כלל לארוחה כזאת. איך זה קרה?
שתי המנות היו טעימות מאוד, והוסיפה לשמחה פוקצ'ת הבית – פוקצ'ה שנאפית במקום עם שמן זית ועשבי תיבול. המנה מוגשת עם מטבלי סילאן, פסטו, וטחינה.
מנת הפתיחה, המוגדרת כ''לחם אבנים עם מבחר טפנדים'', מביאה לשולחן לחם חם נפלא מלווה בממרח פסטו ושיני שום כבושות, ולצדו עשר קעריות קטנות וצבעוניות של מתאבנים על בסיס עונתי.
האמת, האשמה כולה עלינו. המלצר הסימפטי של ''אלתר-נתיב'' ציין בפנינו שהמנות גדולות. המנות היו מוצלחות – הפטריות במילוי גבינות ואגוזים והקרמה קלה של פרמזן, וגלילות חצילים רכות במידה, עוטפות מילוי לבנה ומעליהן רוטב פסטו שהעניק להן תוספת טעם.
אנחנו מתכבדים בקוקטייל הבית של אל גאוצ'ו ראשל''צ. אנחנו פותחים בנקניקיית צ'וריסו שחומה ועסיסית, אמפנדה במילוי בשר טחון, ואנצ'ילדה – טורטיה מטוגנת במילוי בבשר פרגית קצוץ ומתובל. היין האדום של יקב פסגות רק מוסיף תנופה...
בגלל העיצוב היוצא-דופן, בגלל התאורה המיוחדת, בגלל הניגוד השובה-לב בין החלל המרשים לאווירה הלא-מכופתרת, אבל בעיקר ולפני הכל – רוצו ל''אורו'' בגלל הטאג'ין שכל נגיסה בו מציפה את חלל הפה בטעמים נפלאים...
אייל ועקנין השף, מציג שילוב מנצח בין שוק מקומי להשראה צרפתית ובינלאומית, עם מכנה משותף של טעם ואיכות נדירים. כשר והרבה יותר.
בן זוגי לסעודה אכל פילה דג על ניוקי בטטה והתפעל על הוירטואוזיות שבשילוב יוצא הדופן והביצוע המדויק שלו. הוא עזר לי גם לסיים את נתח האנטרקוט שלי, שהגיע בלווי מקלות צ'יפס ושעועית ירוקה. הבשר היה רך ושמן, כלבבי, ונדרשתי לסיוע רק כי המנה הייתה גדולה מאד ויחד עם התוספות היוותה ארוחה מלאה בפני עצמה.
באמצע רמת גן יש מקום מיוחד, שם אפשר לעמוד ולהריח… קפה. קפה ביאליק'', שהוא מאג של קפה מוקצף בטעמי אגוזים, וניל או אייריש קרים, או - הפייבוריט שלי -''קפה מוקה'', שבתחתיתו משוקע שוקולד בלגי מומס שמתערבב אחר-כך עם המשקה. אח!