תשכחו ממה שאתם יודעים על סדנאות, מקצועיות ככל שיהיו. דרכתם בדלת של מאיר? אתם חלק מחבורה.....
ערב ראש השנה מתחיל אצלנו, אור למוצאי ערב ראש השנה הקודם. שאז מופקים הלקחים....
אז לכבוד החג, 4 מסעדות משתפות אותנו במתכון דג, כזה שאפשר להכין גם בבית, ושתהיו לראש, ותיפרו וגומר....
דבש הוא מוצר טבעי, בניגוד לסוכר הלבן שהוא מוצר מזוקק ותעשייתי. בתהליך זיקוק הסוכר מתקבל סירופ כהה ועשיר בויטמינים ומינרלים ופחמימות מורכבות...
הידעתם שאסור שיעברו 30 שניות מהרגע שהאספרסו יוצא מהמכונה ועד שהוא מגיע לשפתיו של הלקוח?
הבשרים על האש, well done, אך בכל זאת עסיסיים ומתובלים בדייקנות. במיוחד יש לציין את קציצות הקבב העסיסיות והפריכות, ואת הסטייק......
למרות המחירים המפתים, למרות הזמינות הגבוהה, בארוחת החג מושקעים כל כך הרבה כסף מאמצים וכוונות טובות, אל תתפתו למבצעים ברשתות השיווק, פנקו את האורחים שלכם ואת עצמכם ביין טוב.....
בתולדות עם ישראל נחשבו סעודות הלילה הראשון של ראש-השנה לסעודות בעלות משמעות, משהו כמו: אם ה''סיפתח'' של השנה הוא טוב, כך גם תהיה השנה כולה. וכדי להבטיח את העניין נהגו בקהילות ישראל השונות מנהגים שונים.
פעם כדי לשבת נמוך ב''זולה'' באוירה הנכונה, צריך היה לנסוע לסיני, בינתיים הגיעה סיני אלינו. וגם כאן על יד הבית, כמו במקור, אפשר.....
בפודסטפס כל הסדנאות, הן סדנאות פעילות. במילים הכי פשוטות, ידיים בבצק, סינרים מלוכלכים, כפות בוחשות בסירים, ועיניים בורקות....
לאכול או לא לאכול? גבירותיי ורבותי, זאת השאלה האמיתית וכל השאר- פטפוטי סרק חסרי תועלת. לאכול בתיאבון, בלהט, במרץ, בהתלהבות, בהתבהמות, כמו מתוך תנופה, צמיחה....
רגע לפני פרוץ החגים חייבים לומר משהו בזכות יופיים של ימות החול. קמים, מתלבשים ויוצאים לרחוב. בימים כאלה, אין כמו בית קפה ליד הבית לספק לך את החוויה השפויה הנקראת בית קפה.
לא עברה חצי שנה ושוב אתם תקועים עם אותה שאלה מורטת עצבים, מה נביא להם לחג. נר? קערה? מה? מה?
האם אתם נותנים לילדיכם ארוחה אחת משותפת ביום? חשבתם פעם כמה כח ובטחון, מקבלים הילדים מטקס קבוע, ואוכל של בית?
''הדרך הכי טוב להתכונן לחג'' היא לא במטבח אלא בטלפון. עושים כמה טלפונים, ומכינים מקום אצל מישהו אחר. אם הצליח והוזמנתם, יהיה לכם זמן לבוא לסדנה בשביל הכיף, ואם לא, בואו לסדנה כדי ללמוד מתכונים ופטנטים חדשים לקראת האורחים שיגיעו אליכם''.
ה"ריידל" (גלגל באידיש) היה מקום מפגש לגברים בלבד בימי זיכרון הראשונים (שימו לב פמיניסטיות). אבל היום ישמחו לארח אתכם בחיוך לבבי על נשיכם וטפכם. בערב קיץ, כייף לשבת בחצר ולהנות מבריזה מצוינת,
לא שקפה נמס או בוץ עומדים חס וחלילה לפנות את הזירה, אבל אם בעבר שתיית קפה אמיתי היתה ארוע חתרני כמעט, היום הוא הופך לבילוי המועדף עלינו הישראלים. וכהוכחה די להציץ במסעדות היקרות המושקעות והמצויינות שמשוועות ללקוחות, בעוד בתי הקפה מוקפים בתורי אנשים המשחרים לכסא פנוי.
מה עושה לכם המילה אניס? מציפה זכרונות מאיים קסומים צפים בזרם ומגברים לא מגולחים שותים בצוותא על מדרכה משקשקים קוביות מול לוח השש בש? או שאולי תחושת איכס ודחייה?
אירופה, כן כן היבשת הקרובה אליה אנחנו מנסים בכל הכח להשתייך, מרוצפת במקומות שעל דלתם חרוט השלט נוסד בשנת..... .
את אנטוניו פגשתי לראשונה בדוכן סנדוויצים קטן שהריץ יחד עם חברים ומשפחה ברחוב מלצ'ט .בכוך הקטן הם הכינו את סנדוויצ'ים שגרמו לך לחלום חלומות טובים בלילה. אבל הכי נפלאים היו אלה שהכין אנטוניו. זאת היתה פשוט עובדה. אולי עניין של יד, אולי של החיוך, אבל מה שבטוח זה שהיה שם ניצוץ.
''אפשר להתחיל לתת לו פירות'' אמרה האחות בטיפת חלב כשלבני הבכור מלאה חצי שנה. אלא שהזאטוט, שלא קרא את הספרים הנכונים, סירב בתוקף לשתף פעולה.
כשאומרים שטם טיש בגרמנית מתכוונים ''השולחן של הקבועים'' אבל בעברית פשוטה, זו מסעדה שממוקמת באמצע בוגרשוב בתל-אביב. טוב, אולי לא ממש מסעדה אלא יותר בית קפה. בעצם, כל ניסיון להגדיר את המקום הזה לפי הסכמות המוכרות יסתיים ב'אבל'. אז נוותר.
מוצאי שבת. יש מקומות שמרגישים את זה. ירושלים. אחרי יום של בדידות יחסית של הרחוב הירושלמי, מרכז העיר מתחיל להתמלא וירושלים חוזרת לשיגרה. הבסטות בכיכר החתולות נפתחות וקבוצה של סטודנטים מצלמים סרט. אנחנו נכנסים למתחם של חצר פיינגולד בנחישות אל עבר ''אדום'' מסעדה ובר יין.
קיץ תל אביבי הוא עבורנו מבחן סיבולת. מין מחלה עונתית שלצד התרופות הקבועות (מזגן, חו''ל, מקלחות ורביצה ללא תנועה), ניתן לדעתנו לרפא גם ע''י אוכל טעים. אחרי הכל, כמו כולנו, גם אנחנו גדלנו אצל אמא יהודיה... אז ביום קיץ תל אביבי מהביל, גנבנו שעתיים פנויות בצהריים ובאנו לאכול ב''אדוארדו''.
פסטיבל הג'אז המתקיים השבוע, היוה תרוץ למשלוח חייל חלוץ לדגימת מסעדות בעיר הדרומית. יצאנו למשימה בפסטורי, האיטלקית הותיקה, בלי דעה קדומות, אבל, כבר בכניסה ידענו שהתמזל מזלנו. המוזיקה השקטה, האורות הרכים, העיצוב העדין שכולו איטליה, שלחו אותנו באחת למחוזות רחוקים.