הבריסטה הפרטי שלנו, אבנר מירב, נפרד בצער ובאהבה מיוסק'ה שידלובסקי, המייסד והבעלים של קפה מנגו בכפר סבא, שבשנה וחצי האחרונות היה בין היתר גם הבוס שלו
ביום רביעי, ה-22.2.06, הלך לעולמו יוסק'ה שידלובסקי, המייסד והבעלים של קפה ''מנגו'' בכפר סבא. יוסק'ה היה דמות מוכרת בכפר סבא, נולד וגדל בה והיו לו חברים ומכרים רבים מאוד בעיר. לי היה הכבוד לעבוד בשביל יוסק'ה בשנה וחצי האחרונות בחייו ובאופן אישי, מעולם לא נתקלתי בבעל בית כמוהו, הוא היה אדם מיוחד, משכמו ומעלה בהרבה מאוד מובנים.
הגעתי לקפה מנגו בסוף שנת 2004 והתחלתי לעבוד בתור ברמן קפה. יוסק'ה היה שם מההתלמדות הראשונה שלי ומהרגע הראשון, נוצר בינינו קשר של הערכה הדדית. כבעל בית, הוא העריך מאוד את הידע שיש לי בקפה ובהיותו אדם שראה עולם בחייו, היה יושב ומעשן איתי סיגריה ומספר לי סיפורים על בתי קפה ושאר חוויות שעבר בטיולים שלו ברחבי תבל. כל פעם שהיה נכנס לקפה היה קורא ''אפנר!'' (כינוי שהדביק לי) ומחייך את החיוך החם שלו. הוא היה טיפוס מהדור הישן, אדם בלי ''פוזה'' שתמיד אמר מה שחשב, לטוב ולרע.
רוב הלקוחות שהיו נכנסים לבית הקפה הכירו אותו בשמו ומפליא מכך, הוא הכיר גם אותם ותמיד דאג שיקבלו יחס אישי. ללקוחות הקבועים היה שולח לשולחן ''פינוק'' בצורת כוסות קטנות של סיידר חם בחורף או לימונענע בקיץ ומבקש מהמלצר: ''תאמר להם בקול רם שזה פינוק מיוסק'ה!''. הוא אהב מאוד ילדים והיה שואל כל ילד שנכנס לקפה: ''אתה יודע מי אני? אני סבא יוסק'ה!'', זה באמת מי שהוא היה, כל עובד ב''משפחת מנגו'' קיבל ממנו יחס של בן משפחה, עם מילות עידוד או נזיפות כשצריך, אבל תמיד עם אהבה.
אחד הדברים שהכי ייחדו אותו כאדם היתה המנטליות שלו. יוסק'ה תמיד הרגיש שהוא לא ''חייב'' לאף אחד שום דבר וזה מה שייחד את הנתינה שלו. כל מה שיוסק'ה נתן לאנשים, אם הייתה זו עצה טובה, מילת עידוד או סתם צחוק מתגלגל, בא ממקום אמיתי של נתינה ואהבה. הוא היה מופת למתן בסתר ולא רק במובן החומרי. הוא לא היה מחמיא לך באוזניך כדי שלא תחשוב שהוא מתחנף או ''מסבן'' אותך, פשוט פעם בכמה זמן היית שומע ממישהו אחר דברים באמת נפלאים שיוסק'ה דיבר עליך. כמעט כל עובד בקפה מנגו זכה להערכה מצידו ומדהים כמה שזה ליכד אותנו כצוות עובדים, או יותר נכון, כמשפחה.
הצוות במנגו הוא המגובש ביותר שנתקלתי בו בחיי, לדוגמא, כאשר השף של המקום התחתן, החליט יוסק'ה לסגור את בית הקפה על-מנת שכל הצוות יוכל לבוא להשתתף בשמחתו. כאשר עזבה אחת המלצריות הוותיקות את המקום, יצאנו כל הצוות לפאב מקומי. באמצע הערב הופיע יוסק'ה, הזמין פלטות של נשנושים לשולחן ודאג שכולם ישתן לחיים. בחגים היה מזמין את כל הצוות להרמת כוסית ומחלק לנו מתנות. כזה היה יוסק'ה. תמיד הוא היה שם את טובת העובדים לפני טובת המקום, אם עזב מישהו את המקום לטובת לימודים או עבודה קבועה, היה מלווה אותו יוסק'ה במילות עידוד ובחיוך, כמו אב שמבין שהגיע העת שבנו יעזוב את הבית.
הזיכרונות שיש לי מיוסק'ה יישארו אתי תמיד. אני בטוח שמה שאני נושא בליבי ממנו הוא רק חוט דק בשתי וערב שטווה יוסק'ה בלבבות רבים שנגע בהם במהלך חייו. הוא היה אדם אמיתי, כנה ואוהב, אדם שלא יישכח לעולם. כנראה שהמורשת שהשאיר אצלי היא זו שהוא הקפיד עליה כל השנים, משום שעכשיו, כבר אין לי את האפשרות להחמיא ולפרגן לו באוזניו, רק באוזני אחרים, אבל כל מחמאה שאתן לו היא אמיתית ומגיעה לו, תמיד אוהב אותו. יהי זכרו ברוך.
-
סבא יוסקה. אדם אמיתי, כנה ואוהב
-
-
